הסיפור על אביקא בן גבתרי

נכתב על ידי יניב, 18/7/2018

 בילקוט שמעוני על איכה (רמז תתרט) מובא: '"כל רעיה בגדו בה”. זה גבריאל ומיכאל שהיו מלמדין עליה זכות, אמר להם הקב"ה: מי חביב עליכם? אמרו לפניו: ישראל. ואחר ישראל מי חביב עליכם? אמרו לפניו: בית המקדש. אמר להם: נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם מציתין בו את האור. מיד נטלו גבריאל ומיכאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ה', והיה היכל קורא על עצמו קינה, שנאמר "ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה” וכתיב "מגיד מראשית אחרית”. כשבא אותו רשע עם המלכים לירושלים דמו ללכדו בזמן מועט, והקב"ה היה מחזק את אנשי ירושלים, עד בשנה השלישית אולי יחזרו בתשובה. והיו גבורים בירושלים עד אין חקר, והיו נלחמים עם הכשדים ומפילים מהם חללים הרבה. והיה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי, כשהיו אנשי החיל מקלעים באבנים גדולות להפיל חומה היה מקבלם בידו ומשליכן על בני החיל והורג מהם הרבה, עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו והיה מחזירן לחיל, וגרם העון ובאת הרוח והפילתו מן החומה ונבקע ומת. באותה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדים' וכו'. הסיפור על אביקא בן גבתרי, ככל הנראה הגיע לחז"ל במסורת. אולם אולי אפשר גם לומר שזה בא כמשל לחורבן. השם 'אביקא' מלשון אבוקה, כמו אצל גבריאל ומיכאל ששרפו עם לפידי אש את המקדש. והשם 'גבתרי' מרמז על גבריאל, שהשתתף בשריפה. וכן השם 'אביקא' מרמז על מיכאל, כיון שב' מתחלף באות מ' (אותיות בומ"פ), וק' באות כ'. שזהו שבתחילה למדו זכות, וזה עזר לישראל לנצח את הכשדיים, עד שה' נשבע, שזהו (שבועה-בדיבור) כעין רוח שיוצאת מהפה, והיא שהפילה אותו מהחומה, היא שגרמה להפסקת זכות ישראל, שאז 'באותה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדים', שזהו בדימוי אצל אביקא 'והפילתו מן החומה ונבקע ומת' רמז לנפילת החומה, שנבקעה, ונחרבה ירושלים (כמו מוות). האות א' בהתחלת השם 'אביקא' (שאינו כחלק לשם מיכאל) עובר ל'גבתרי' ומצטרף לשם 'גבריא' (שחסר א' של גבריאל). להשלמת השמות נשאר שני ל', שהם גימטריה שישים, וכשנוריד אותם מהאות ת' שנישארה, (כדי להעביר להשלמת השמות של המלאכים) ישאר 'מש' – שמש הכוונה זז (זכריה יד,ד), שהזכות עברה מאיתנו, ונחרב הבית. וחובר באות ת'= מש+ס, לרמז שהזכות לעמידת המקדש משה (מש), כדי להציל את בנ"י, שנחשבים ביסודם לששים ריבוא (ס'). ('… כך אמרו לאסף: הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל'. איכ"ר ד,יד). מה שמסופר שקיבל בידו ורגלו, נראה שידו הכוונה לשתי ידיו, ויחד עם רגל אחת (כיון שבשניה עומד) זהו שלוש, כרמז לשלוש שנים שה' המתין ('עד בשנה השלישית אולי יחזרו בתשובה'). גם נראה שה' עזר לנצח את האויבים, עד שבשל שלושת העברות החמורות נגזר הדין ליחרב: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). זהו שני ידים ורגל, שע"ז עושים בידים (מקטירים וכדו'), גם רצח עושים בידים, וזהו שתי ידים. והרגל מרמזת על עריות (שבאזור הרגל), וכן מובא: '"וברגליהן תעכסנה", א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס' (שם). הרי שברגל השתמשו כדי לעורר את יצר העריות. לכן מרמז שהיה מקבל בידיו ורגלו, ומגן על ירושלים, עד ש'גרם העון' שכעין התעורר נגדו, שבזה כעין רומז שהתעורר העוון על שלושת החטאים שנרמזים בהגנתו שעכשיו ניפסקת, שהעון מבטל שלושת אלו (ידיים ורגל), כרומז שהעוון עומד זה מול זה- שרמז לעוון בשלושת אלו. אולי אפשר עוד שהשם אביקא בן גבתרי רומז למאבק בין בנ"י לבני עשו. כיון שחורבן ירושלים נחשב קשור לעמלק: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” לפיכך מחה אמחה. ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'”' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). ועמלק הוא שיא הרשע של עשו. וכשיעקב נלחם בשרו של עשו (ב"ר עז,ב) נאמר: "ויאבק איש עמו" (בראשית לב,כה). והאבק עלה לשמים: 'דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד' (חולין צא,א). לכן נראה שחורבן המקדש-כסא ה', קשור להאבקות של יעקב עם שרו של עשו, שעלה עד כסא הכבוד-כסא ה'. לכן כאן נקרא בלחימה 'אביקא' מלשון אבק, 'בן גבתרי' מלשון גברי-גברים-“איש", שנאמר על שרו של עשו "ויאבק איש עמו". והתוספת ת' רומזת לת' אנשים שהלכו עם עשו (בראשית לג,א) שהיו קרובים לילחם ביעקב. שזה רמז להתנגשות בין עשו ויעקב שבכל הדורות. (ו'אביקא' ולא 'אבק' גם כדי שישמע שם של אדם, אבל גם אותיות 'אבק-יא', רמז לאבק אצל יעקב, וכך במשך הדורות, ו-יא רומז לבנ"י, שבאותו זמן עדיין היו רק 11, כי בנימין עדיין לא נולד). אולי גם 'אביקא' האבוקת אש-לפידי האש של שריפת המקדש (ע"י המלאכים), הוא 'בן גבתרי', הוא מכוח (=בן) של 'גבר' התגבר הדין (מעל מידת הרחמים), ולכן הגיע זמנו של בית ראשון ליחרב, לאחר 'תי' שנים שעמד ('מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים' [יומא ט,א]). אולי אפשר גם שהמילה 'בן' אינה חלק מהשמות, ולכן כעין רמז להוריד זאת מהשמות. ממילא ממה שנשאר 'מש' (אחרי הורדת השמות) פחות 'נב' יוצא 'פרח', רמז שהשכינה פרחה מהעולם בחורבן (אולי כעין האותיות שפרחו מלוחות הברית שכך נשאר רק אבנים בלא קדושתן ולכן נפלו ונשברו, שכך גם במקדש פרחה הקדושה והאבנים נשברו). וכן לשון פריחה רמז לצמח שמרמז על המשיח (ירמיהו כג,ה) שהחורבן קשור לתחילת (הולדת) המשיח (אסת"ר פתיחתא יא [וכן ע"פ הנאמר שם, אפשר שקשור גם לפריחת (סילוק) העוונות])

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע