תורה לשמה: לשם מה?

נכתב על ידי גל גל, 19/6/2018

 

בס''ד                        פרשת חקת – לימוד תורה 'לשמה', לשם מה?

פתיחה

בפרשת השבוע מובאים מספר פסוקים, אותם דרשו חז''ל לעניין לימוד תורה (עיין ברכות מג ע''ב, נדרים נה ע''ב, קידושין ל ע''ב), ובעקבות כך נעסוק, בביאור המושג 'לימוד תורה לשמה'. חז''ל הדגישו במספר מקומות את החיוב ללמוד התורה, ובפרט את החשיבות ללמוד תורה לשמה. עד כדי כך שרב בסיום תפילתו (ברכות יז ע''א) ביקש, שכל העוסקים בתורה שלא לשמה, יהי רצון שילמדו לשמה. יש לברר מה פירוש המילה 'לשמה', לשם מה אנו לומדים?

לימוד שלא לשמה

עוד לפני שנגיע לפירוש המושג לשמה, צריך לבאר את המושג 'שלא לשמה', ובעניין זה מצינו גמרות סותרות.

מצד אחד הגמרא במסכת תענית (ז ע''א) מתנסחת בצורה חריפה על אדם שלומד תורה שלא לשמה, ואומרת שכל הלומד שלא לשמה, נעשית לו התורה סם המוות, ואסור לאדם ללמוד תורה שלא לשמה. מצד שני הגמרא בפסחים (נ ע''ב) אומרת, שלעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. הרי שאדם צריך להמשיך ללמוד, גם אם הוא לומד שלא לשמה. אם כן צריך בירור, כיצד מתיישבת הסתירה בין הגמרות.

את הגמרא בתענית, שאוסרת ללמוד תורה שלא לשמה, ביארו הראשונים שמדובר במצב, שבו אדם לומד במטרה לקנטר, לצחוק על אנשים ולהראות לאנשים כמה הוא כביכול חכם והם טיפשים. במידה ואדם לומד כך, נעשית לו התורה סם המוות, ואסור לו להמשיך ללמוד תורה, אלא לשנות מיד את מטרתו בלימוד.

נחלקו הראשונים כיצד לבאר את הגמרא בפסחים, שמתירה ללמוד שלא לשמה, על מנת להגיע ללימוד לשמה:

1. רש''י (ברכות יז ע''א ד''ה העושה) כתב, שכאשר אדם לומד בשביל שיכבדו אותו, הוא צריך להמשיך ללמוד, ועם הזמן לימוד התורה שלו יהפוך ללשמה, וכך כתבו גם התוספות (תענית ז ע''א ד''ה וכל העוסק, ברכות יז ע''א ד''ה העושה).

2. הרמב''ם (תשובה י, ה) כתב, שכאשר אדם לומד תורה בשביל לקבל שכר בעולם הבא, או בשביל שלא תגיע אליו פורענות בעולם הזה, הוא צריך להמשיך ללמוד, ועם הזמן לימוד התורה שלו יהפוך לשמה[1] (לפי שיטתו לימוד תורה בשביל כבוד הוא מגונה בתכלית, ועיין בדברי בנו ר' אברהם, 'במספיק לעובדי השם' פרק ג', אומנם עיין בלחם משנה ת''ת ג, ה).

3. המהר''ם חלוואה (פסחים נ ע''ב ד''ה שמתוך) בגישה הקיצונית ביותר כתב, שכאשר אדם לומד תורה משום אהבת ה'/ יראתו /כדי לדעת את חכמת התורה, זה נחשב לימוד תורה שלא לשמה, שעוד יהפוך ללימוד תורה לשמה.

אדם המתכוון ללמוד שלא לשמה

בוודאי שאדם שהשתדל להגיע למדרגת לימוד תורה לשמה, ולא הצליח, מעשיו רצויים ואהובים לפני ה', וגם יש לו שכר גדול בשמים על כך. האם אדם יכול לומר מראש, שהוא לא מכוון להגיע למדרגת לימוד תורה לשמה, ונוח לו במדרגתו הנוכחית? המהר''ח אור זרוע (סי' קסג) הביא מחלוקת בשאלה זו, בינו לבין רבינו תם, וזה לשונו:

''רבינו תם אומר שני עניני שלא לשמה יש, חד אסיר (= ללמוד לקנטר) וחד שרי (= ללמוד לשם כבוד מותר). ואני הדיוט ופעוט אומר, דכל שלא לשמה חד הוא וכולם עבירה. אז אותה עבירה הותרה שסופה לבא לידי מצוה כמו מציל אשה בנהר ומפקח גל בשבת... אבל מי שמקשה ערפו לעולם לא יעשה מצוה נוח לו שלא נברא.''

אומר המהר''ח אור זרוע, בעצם לימוד תורה שלא לשמה זה ממש עבירה, אלא שאין ברירה וחייבים להתחיל בו. לפי שיטתו עולה, שלימוד תורה שלא לשמה חייב להיות רק מצב זמני, עד שמגיעים למדרגת לימוד תורה לשמה. לכן במידה ואדם לומד בלי לנסות להתקדם הלאה למדרגת לימוד לשמה, הלימוד שלו נחשב כעבירה, ונוח לו שלא נברא. הקדים את המהר''ח אור זרוע הרמב''ם (שו''ת סי' תנה), וכך כתב גם החיד''א (חסדי אבות ד, ה).

רבינו תם חולק, וסובר שאומנם לימוד תורה שלא לשמה הוא לא מעולה, אבל גם בו יש ערך עצמי כלשהו. לכן גם אם אדם לומד שלא לשמה ללא רצון להתקדם, יש בכך מעלה מסויימת, וכך ככל הנראה יסבור גם רש''י. 

לימוד תורה לשמה

לאחר שביררנו את המושג שלא לשמה, נעבור לברר את המושג לשמה. נאמרו בפירוש מושג זה מספר אפשריות (יש יותר, לא נביא את כולם), בתחילה נביא את האפשרויות, ולאחר מכן נפרט את הנפקא מינות העולות מתוך הפירושים:

א. לשם קיום מצוות ה' הרמב''ם פירש (הל' תשובה י, ב), שלימוד תורה לשמה הוא, ללמוד תורה משום שזאת האמת:

''העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת''.

ב. לשם לימוד תורה – שיטה זו מפורסמת כשיטתו של ר' חיים מוולאז'ין (נפש החיים שער ד', פרק ג'), אמנם כמו שר' חיים עצמו מביא, כבר הקדים אותו הרא''ש בנדרים (סב ע''א ד''ה ודבר). לפי שיטתם לימוד תורה לשמה הוא, לימוד תורה בשביל ללמוד תורה. וכך כתב גם החתם סופר (נדרים פא ע''א ד''ה שלא):

''עיקר מצות עסק התורה הוא מצוה בפני עצמה, להגות בה יומם ולילה, ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומובאיה, כי עמקו מחשבותיה. ואם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה... היינו הדרשה עצמה, היא השכר ונחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא, וזהו עוסק לשמה של תורה, לא על כונה אחרת.''

ג. לשם ידיעת ההלכותהתוספות (פסחים נ ע''ב ד''ה וכאן) כתבו, שמטרת לימוד התורה היא, לימוד בשביל לדעת הלכות, 'אליבא דהלכתא'. כך סבר גם הכסף משנה (הל' ת''ת ג, י). וכך כתב גם בספר חסידים (סי' תתקמד):

''שאם חשב אדם ללמוד לשמה, כיצד יחשוב בלבו? כשאלמד, כל מה שאלמד אקיים''.

ד. לשם דביקות בה' –החסידות הלכה בשיטה, שלימוד תורה לשמה הוא, לימוד בשביל להידבק בה'[2]. כך כותב ר' אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך הוספות ליקוטי שושנה), וזה לשון אחד ממוסרי השיטה, בעל התולדות יעקב יוסף (שלח):

''ובזה יובן לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, דהיינו בלבושי התורה שנקראים קישוטי התורה והלכה אותיות הכלה, שיעסוק תחלה בנגלה, שמתוך כך יבוא לשמה שהוא דביקה חשיקה חפצה בו יתברך, שהיא לשמה, בפנימיות התורה שהיא שמו ית' ממש, שנקרא תורת ה', וקל להבין''[3].

השלכות

עוד לפני ההשלכות השונות בין דרכי הלימוד, יש להדגיש, בוודאי שכל השיטות מודות, שיש חובה על האדם ללמוד הלכות, כדי לא להיכשל באיסורים. כמו כן ברור, שכאשר אדם לומד תורה הוא ממילא מידבק בה'. מה שנחלקו השיטות הוא, כשאדם לומד, מה הוא צריך לכוון בלימודו.

א. לימוד נושאים שלא רלוונטים להלכה: לפי השיטה שסוברת, שמטרת לימוד תורה הוא להגיע לפסיקת ההלכה, ברור שאין ללמוד נושאים שלא מכוונים להלכה.

לעומת זאת, לפי שאר השיטות, יש מקום גדול ללמוד גם את הדינים הללו. לפי שיטתו של ר' חיים, זה לימוד תורה בשביל התורה, גם אם מדובר בנושאים שלא להלכה. אפשר להגיע באמצעות לימוד זה לדביקות בה', וכשיטת החסידות[4].

ב הגעה לדביקות בה': לפי השיטה שסוברת, שהמטרה היא להידבק בה' באמצעות הלימוד, לימוד הלכה וגמרא מטרתו נטו להוביל לדביקות בה'. במידה ואדם למד ולא הגיע לדביקות בה' אחרי שהוא למד, אין טעם בכך שהוא למד (המטרה היא ''לקשר האותיות לשורשם'').

השיטה שסוברת שלימוד תורה לשמה הוא, ללמוד בשביל לדעת הלכות, בוודאי לא מסכימה עם השיטה הזאת, שהרי לשיטה ההלכה היא העיקר, ולא אמצעי לדביקות. גם השיטה שסוברת שהמטרה פלפול בתורה וכדומה, לא תסכים לשיטה זו, כי  לשיטתם המטרה היא עצם הלימוד, ולא הגעה באמצעותו לדביקות (עיין באור ישרים עמ' ,99 שממחיש בצורה נפלאה, את ההבדל בין שיטת החסידות לשיטת ר' חיים)[5]...



[1] גישה זו צריכה עיון, מהמעשה של התנא אלישע בן אבויה, רבו של רבי מאיר, שיצא לתרבות רעה (חגיגה טו ע''א – ע'' הירושלמי מספר (חגיגה פ''ב, הל' א), שאבויה עשה סעודת ברית מילה לבנו, הוא הזמין גם את גדולי ירושלים, ר' אליעזר ור' יהושע. ששאר האנשים רקדו ואכלו, ר' אליעזר ור' יהושע התיישבו בצד ועסקו בתורה. בזמן לימודם, ירדה כביכול אש מהשמיים והקיפה אותם. שאל אותם אבויה, באתם לשרוף את ביתי? אמרו לו שבוודאי שלא זו כוונתם, אלא מכיוון שהתורה נמשלה לאש (ירמיהו כג, כט), כאשר לומדים אותה, אתה כמו מוקף באש. אמר, אם זה מה שמרוויחים מלימוד תורה, אז בני אלישע יהיה מוקדש ללימוד תורה. אומרת הגמרא, שמכיוון שאביו הקדישו ללמוד תורה בשביל רווחים אישיים, ולא לשם שמיים, בסופו של דבר הוא כפר. הרי רואים, שלימוד תורה לשם שכר הוא רע בתכלית ומוביל לכפירה, וקשה על הרמב''ם.                                            

 

אפשר לתרץ, שאומנם כפי שכותב הרמב''ם בהלכות תשובה (י, ה). בתחילה צריך למשוך את האדם ללימוד תורה, באמצעות ממתקים, פרסים וכדומה, וזה דבר טוב. אבל בסופו של דבר, המטרה צריכה להיות לימוד תורה לשמה. אלישע מילדותו ספג חינוך, שלומדים תורה רק בשביל להרוויח משהו (יכול להיות שכר גשמי או רוחני), לכן כאשר הוא ראה שנמחקו זכויותיו בשמיים בגלל מעשיו (חגיגה טו ע''א), לא היה לו עניין לחזור בתשובה, גם כאשר היו לו סיבות טובות לחזור בתשובה, כי הוא חשב שכבר אין לו מה להרוויח מהלימוד, בלשון הגמרא (בתרגום חופשי): אם אני (אלישע), לא יהנה מהעולם הבא, לפחות שאני יהנה מהעולם הזה.

במילים אחרות, לא בגלל שאביו הקדישו ללימוד תורה בשביל רווח אישי הוא חזר בשאלה, אלא מסיבות אחרות. הסיבה שהוא לא חזר אחר כך בתשובה, למרות שכבר היו לו תשובות היא, שהוא סבר שכבר אין לו רווח אישי מלימוד התורה.

[2] המושג דביקות מתפרש במובן שונה במקומות שונים. לא הפירוש לדביקות של הב''ח (או''ח מז), כפירושם של החסידות, ולא החסידות כבעל התניא (ליקוטי אמרים ד - ה), בדף זה הבאנו את פירושם של החסידות, שגם בה יש ניואנסים שונים.

[3] יש להדגיש: יש הבדל משמעותי מאוד בין קבלת האר''י לבין החסידות, למרות ששניהם עוסקים בפנימיות, וזאת אחת הסיבות המרכזיות שהגר''א התנגד בתוקף לחסידות, ואין כאן מקום להאריך, מי שמעוניין בהרחבה מוזמן לפנות.

[4] ישנה מחלוקת תנאים בשאלה, האם היה כזה דבר בן סורר ומורה ועיר הנידחת (סנהדרין עא ע''א), לדעת ר' יונתן בשני המקרים, היה כזה דבר. לדעת החולקים, לא היו מקרים כאלו, ולומדים אותם משום 'דרוש וקבל שכר', ואפשר שנחלקו במחלוקת זו.

[5] מצאת טעות? נקודה לא ברורה? לעזור לנו בהפצת תורה? מוזמן לפנות: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע