חידושים לפרשת נשא - פרשת השלום

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 29/5/2018

 

פרשת נשא[1]

 

רקע – פרשת במדבר

בפרשת במדבר הנושא המרכזי הוא הסדר, הסדר במחנה ישראל. סדר הוא דבר חשוב מאוד: כל שבט על מקומו, כל משםחה של לויים במקומה ביחס למשכן. קדושה מופיעה בעולם ע"י סדרים: סדרים בשמים וסדרים בארץ.

אלא שבהמשך הפרשה התורה 'קורצת' לסדר ומלמדת על פריצת הסדר ע"י החלפת הבכורים בלויים (מקביל למהלך המופיע לאורך ספר בראשית שבו פעם אחר פעם הבכור נדחה והשני נבחר בגלל מעשיו, למשל קין והבל, יצחק וישמעאל ועוד). ללמדנו שהמסגרת (למשל מי הבכור) היא אמנם בחירה אלוקית, אבל היא רק הפוטנציאל הטמון. צריך לממש זאת ע"י מעשים. אם הבכור לא יממש זאת, התפקיד (הבכורה) יעבור למי שיותר מתאים. כלומר בסופו של דבר ה' לא ישאיר מישהו שאינו ראוי בתפקיד גבוה. מעשיך ירחקוך ומעשיך יקרבוך.

 

פרשת נשא - השלום

נושא פרשת נשא הוא השלום. כל עניני הפרשה סובבים סביב השלום, שלום במעגלים שונים כפי שיבואר להלן (אפשר לומר שאחרי שיש סדר במחנה, אחרי שלכל שבט יש מקום וחשיבות, לכל אחד יש את תחום פעולתו, בא תור השלום- לדאוג שיש שלום בין הפרטים השונים, שלום בתוך המבנה המסודר).

 

תחילה יש לשאול מדוע פרשת במדבר מסתיימת דוקא אחרי ספירה שניה של בני קהת? מדוע ספירת בני גרשון ומררי נמצאת בפרשת נשא בנפרד מבני קהת? (ספרו תחילה את כל הלווים מגיל חודש, ואח"כ ספרו פעם נוספת את ה'כח העובד', גיל 30-50). אלא, זה בא ללמדנו על ערך השלום (הוה אומר סילוק הקנאה והתחרות, כדלקמן). השלום מופיע בפרשתנו בתחילה בתוך שבט לוי, בין משפחות הלויים. כיצד? משפחת גרשון (נושאי היריעות) ומשפחת מררי (נושאי הקרשים והעמודים) קבלו לשאת חלקים פשוטים יחסית של המשכן. איך הם מרגישים? עלולה להיות טרוניא גדולה על האפליה: מדוע דחו אותנו מנשיאת כלי הקודש? היכן הצדק והשויון? באה פרשתנו ופותחת בציווי: "נשא את ראש בני גרשון, גם הם". הוה אומר, תרומם אותם, תלמד אותם שיש להם תפקיד חשוב לא פחות, המשכן עומד עליהם. מסתבר שאכן התקבלו דברי משה באזניהם ושהשלום בא על מקומו.[2]

 

שילוח טמאים

למען הסדר והשלום צריכים לדעת את מי להוציא מן המחנה, את מי לא להכיל, מי מזיק לשלום ולקדושת מחנה ישראל.

 

אשם גזלות ומצות וידוי

מצות אשם גזלות מתארת איך אדם חוזר בתשובה על גזל (שבה גם נשבע על שקר). לעניננו מצוה זו מתארת את חזרת האדם הפרטי אל עצמו, אל השלום שלו, שישיב את כל מה שעשק מעצמו.

מדוע הפרשה עוברת כעת לעסוק בשלום הפרטי (אחר שעסקו בסידור הכלל, מחנה ישראל)? מתבאר כאן יסוד חשוב. מטרת המשכן היא השראת שכינה בכלל ישראל, אך לא פחות מכך בתוך כל פרט ופרט בחייו האישיים. הכלל נבנה ע"י פרטים, "מפרט שהוא צריך לכלל וכלל שהוא צריך לכלל" (ברייתא דרבי ישמעאל). מתוך הפרט משתכלל הכלל.

 

השפת אמת מבאר מדוע מצות וידוי ותשובה מופיעים דוקא בנושא גזל (וממנו למדים את מצות הוידוי שבאה עם התשובה, לכל מצוות שבתורה). כל עברה היא גזל, גזילת ההשפעה הטובה שיכלה להגיע אל העולם. השבת הגזלה היא אב טיפוס לכל ענין התשובה כלשונו: "שמי שמחזיר כל הדברים לה' יתברך, שהוא המחיה הכל, והוא בעלים של כל הנבראים". כאשר משיבים את הגזלות לה', כלומר שבים אל התודעה שכל כשרונותיי וכל כוחותיי, כל כח החיים שבי, הוא של ה' אז "מי שיודע זה אינו חוטא בודאי" (שפת אמת נשא, תרל"א, בפסקא השניה. דבריו שם סתומים ופרשתי לפי ערכי).

 

פרשת סוטה - שלום זוגי

אחרי השלום של הפרט, עוברים אל הזוגיות. התורה מלמדת אותנו את היסודי והחשוב כל כך: בזוגיות שורה שכינה, שכינה כפשוטו. שם ה' נמחה על המים בשביל שהשלום והשכינה ישובו אל החיים הזוגיים. הרי זה בעצם: חלל עליו שם ה' אחד כדי שישרה בביתם שם ה' הרבה (שכינה ביניהם, כמרומז באותיות: איש אשה).

ויש עוד להוסיף את דברי הראי"ה קוק זצ"ל שהשלום בין בני הזוג הוא השורש והיסוד לשלום עולמי, בין האנושות לשאר היצורים ואף בין האדם לנשמתו. אלו דברי קודשו:

האמון המשפחתי (אמון, שלום ושלמות, בין איש לאשתו) בהבנותו ובשכלולו, יסוב ויעבור את כל גבוליו, וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים (ישפיע על השלום ושלמות במעגלים נוספים)... בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו... בין עמים רבים, בין יושבי אקלימים ומדינות שונות,בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמתיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכל אל הכל" (אורות, ישראל ותחיתו כו).

 

נזיר – תיקון הזוגיות מתחיל מתיקון פנימי

"כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". מדוע יזיר עצמו? אלא, אם ראית קלקול (אם ה' גלגל לידך לראות קלקול) סימן שיש מה לתקן אצלך, לתקן באותו נושא. מה לתקן? תגן על עצמך מפני הסתערות היצר (שזה מרומז ביין שגורם לאדם שכרון חושים וטשטוש השכל). ההגנה הנכונה ביותר היא ע"י שישוב האדם אל עצמו, אל המבצר הנפשי שלו. זוהי הנזירות (כמו כל נדר)- השבת השלום הנפשי על כנו כאשר יש חשש וסכנה של הסתערות ובלבול.

עוד יש לומר, אם ראית נפילה של הזוגיות, תחשוב איך להשיב את השלום אל ביתך. איך ישוב השלום אל ביתך? דוקא ע"י תיקון הפרט, תיקון של עצמך. זהו עקרון יסודי. תיקון הזוגיות מתחיל בתיקון האישי, הפרט. תתכנס ותתקן את עצמך וממילא המעגל הבא, הרחב יותר, יתוקן.

 

ברכת כהנים – שלמות מן המקדש

מיד אחרי נזיר באה ברכת כהנים שעיקרה שלום. אחרי שלום בזוגיות ושלום בתוך עצמך, אפשר לעלות לדרגות גבוהות יותר של שלמות. שלמות זו באה ע"י שבט הכהונה שמברך את בנ"י בשלום אלוקי. נראה לומר שברכת הכהנים מאוד קשורה לבית המקדש (יש לכך ראיות רבות, כגון: 1) על הכהנים לעלות לדוכן בברכת העבודה, 2) בבית המקדש היו מברכים בשם המפורש שנאמר "ושמו את שמי", שמי המיוחד). ברכה זו היא מעין עבודת מקדש שנשארה ומאירה גם בימינו (אולי לכן לא נהגו לברה בחו"ל. רק בשבת וחגים שבהם יש הארה מן המקדש). ברכת השלום שאנו מקבלים מהכהנים נותנת לנו שלמות מהמקום הגבוה ביותר, מהקדושה של בית המקדש.

יברכך- מבית המקדש ששם מקום הברכה שנאמר יברכך ה' מציון".

יאר- מבית המקדש ששם מקום הארת הפנים של ה' לעמו באופן הישיר והמאיר ביותר שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים".

ישא- הפניית פני ה' אלינו היא דוקא בבית המקדש. ראשית מצד ההרגשה בלב של כל אחד שהיה עולה לרגל להיראות פני ה'. שנית מצד הכרובים שהיו פנים אל פנים (שזהו נרמז באופן ממשי במילים "ישא ה' פניו").  

 

קרבנות הנשיאים – כל שבט תורם את ה'שלום' שלו אל הכלל, אל המשכן

אחרי שהשלום מן המקדש מגיע לכל פרט מבנ"י, ישנה תנועה מקבילה של שבטי ישראל שבאים לתת למקדש, למשכן. ועוד, אחרי שהתבסס השלום בבתי ישראל (שלום בזוגיות שבבית), אפשר להתרחב אל ביסוס וייצוב השבט, הציבור השבטי. זה מבטא בזה שנשיאי השבטים, נציגי השבט (שכעת השבט הוא מאוגד ושלם ע"י השלום ששורר בתוכו, בתוך כל פרט וכל זוג) מביאים מתנה למשכן ובזה מוסיף כל שבט לשלום הכלל ישראלי ששורה במשכן.

עוד יש להעיר שיש במתנת הנשיאים תיקון לחטא נדב ואביהוא. ביום חנוכת המשכן התנדבו נדב ואביהוא והביאו מנחתם 1) אל הקודש פנימה 2) ללא רשות. לעומת זאת בנשיאים כתוב 1) "ויביאו אותם (את העגלות והבקר) לפני המשכן, מבחוץ. 2) הם חיכו לאישור מה', "ויאמר ה'... קח מאיתם". כיון שהביאו במחשבה שקולה ולא בפזיזות, נאמר למשה "קח מאיתם".

 

סיכום

מתוך הסדר המדויק במחנה ישראל באים אל השלום בין הפרטים השונים: שלום בתוך כל אחד ואחד (מצות וידוי ותשובה), שלום בזוגיות, שלום אלוקי שבא ע"י הכהנים מן המקדש ושלום שבו ציבורי (שבטי) ישראל מוסיפים את חלקם אל הכלל ונותנים למשכן.

 



[1] על פי שיעור שנמסר בשבת נשא תשע"ח בגדרה.

[2] יש לשאול, מדוע לא כתוב "נשא" בבני מררי (אלא בבני גרשון וקהת בלבד)? יתכן אולי לומר שהלשון "נשא" שנאמר בבני גרשון מוסב גם על מררי כלומר שיש לנשא גם אותם ולתת להם בהירות בנוגע לחשיבות תפקידם במשא המשכן.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע