עשרה ראשונים

נכתב על ידי אלון ארביב, 10/5/2018

 

עשרה ראשונים

מובא בגמרא בברכות (דף ו:) דאמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה - מיד הוא כועס, שנאמר: (ישעיהו נ') "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה". ופירש ברש"י (שם) על הפסוק "קראתי ואין עונה", שהוא שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה שהוא עשרה אנשים.

 

ופירש המאירי שם וז"ל: לעולם יהיו בני הקהל זריזים לבא לבית הכנסת עד שיהיו שם עשרה תכף שהגיע זמן התפלה שכל שהגיע זמן התפלה ואין בבית הכנסת מנין הראוי הדבר מגונה ביותר ומורה על בני אותה העיר שלבם מרוחק מאהבת השם יתברך והריחוק הוא הכעס הגדול והקצף המופלג, וזהו מה שרצו באומרם כאן "מיד הקב"ה כועס", עכ"ל.

 

בנוסף לסגולת המשכים מוקדם לבית הכנסת, יש דין מיוחד להמנות מעשרה הראשונים לבית הכנסת כמובא בגמרא בברכות (מז.) דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו - קבל עליו שכר כולם. שכר כולם - סלקא דעתך? אלא אימא: נותנין לו שכר כנגד כולם.

 

בערוך השלחן (סי' צ' סע' יח) הביא טעם לדין זה, דכיון דאכל בי עשרה שכינתא שריא ושכינה קדמה ואתיא (שם ו, א) וכיון שעל ידו באה השכינה כדאי הוא לקבל שכר כנגד כל הבאים אחריו.


רצוי לו לאדם להיות מאותם עשרה ראשונים המגיעים לבית הכנסת ועוד יותר מכך שיהיה הראשון מלפני כולם ושיצא אחרון. וכן המדובר גם בשחרית ובמנחה וגם בערבית. ובחו"ל אדם נמצא תחת שלטון השרים ואין עליו שמירה כלל, אך בהיותו בבית כנסת לא כך הוא הדבר. אלא מי שבא לבית הכנסת בחו"ל אומרים עליו: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", וזוכה בזכות זה לאריכות ימים, מי שמשכים ומעריב לבית כנסת ה' אומר עליו: "פדה בשלום נפשי, כי ברבים היו עמדי" וכאילו פודה את הקדוש ברוך הוא ואת עם ישראל מגלות.


עשרה ראשונים יקבלו שכר כנגד כל האנשים שיבואו אחריהם. וזאת הדגיש הזהר.

מלאכי השרת יורדים לבית הכנסת וממתינים שיגיעו העשרה ומברכים אותם ואם לא מגיעים אז ה' כועס "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה?", וכל זה נאמר רק כאשר מגיע הזמן שבו צריכה להתחיל התפלה ואין באותו זמן אף אחד. וכאשר אדם ראשון מגיע, ה' שמח איתו. העשרה הראשונים נקראים בשם "חברים" וה' עונה להם.

 

השכמה לבית הכנסת

מובא בגמ' במסכת ברכות (ח.), שכאשר שמע רבי יוחנן שישנם יהודים בבבל שמגיעים לזקנה מופלגת, התפלא מאוד ושאל, הרי נאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה", היינו בארץ ישראל ירבו ימיכם ולא בחוץ לארץ. וכיון שאמרו לו שאותם זקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר, ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, אמר, זהו מה שהועיל להם שיאריכו ימים. וביאר המהרש"א על פי מה שאמרו חז"ל שבעת הגאולה, עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ שייקבעו בארץ ישראל, ששם הוא מקומם הטבעי (מגילה כט.), וא"כ נחשב להם שהאריכו ימים על האדמה כי היו בארץ ישראל וגם בבבל, וכיוון שבית הכנסת הוא מקום קדוש, שבו מתגלה האמונה בה', כל היושב בבית הכנסת בכובד ראש, מקיים מצווה, ועל אחת כמה וכמה כשהוא מתפלל ולומד בבית הכנסת שיש בידו מצווה (ש"ע סי' קנא סע' א, עפ"י המובא במגילה כח:). נמצא איפוא, כי מקומותיהם של בתי הכנסיות שבגלות יקבעו בארץ ישראל, ויחוברו יחדיו אל בית המקדש שבירושלים, ויהפכו את ירושלים למקדש אחד גדול.

 

סגולת העשרה

בנוסף לסגולת המשכים לבית הכנסת, יש דין מיוחד להמנות מעשרה הראשונים לבית הכנסת כמובא בגמרא בברכות (מז:) דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו - קבל עליו שכר כולם. שכר כולם - סלקא דעתך? אלא אימא: נותנין לו שכר כנגד כולם.

 

המבואר דמה שאמרו בגמרא המשכים לבית הכנסת להיות מעשרה הראשונים מקבל עליו שכר כולם, אין הכונה שהוא יטול שכר כולם וכל המתפללים לא יטלו שכר כלל, אלא נוטל שכר הרבה כנגד השכר שנוטלים כל השאר.

 

דין עשרה

בערוך השלחן (סי' צ' סע' יח) הביא טעם לדין זה, דכיון דאכל בי עשרה שכינתא שריא ושכינה קדמה ואתיא (שם ו, א), וכיון שעל ידו באה השכינה כדאי הוא לקבל שכר כנגד כל הבאים אחריו ודוקא שיתפלל עמהם. ואפילו מי שאין ביכולתו להיות מעשרה הראשונים מפני טורח הנקיות וכיוצא בזה מכל מקום יהדר לבוא במוקדם האפשרי שיכול, דכל הבא קודם קרוב יותר ליניקת הקדושה מהבאים אחר כך (עיין ט"ז).

 

קנס תענית במקום י' ראשונים

ועיין בכף החיים (או"ח סי' צ, אות צז) שכתב דיש מאנשי מעשה שנוהגים שאותו היום שאינם הולכים להיות מעשרה הראשונים מתענים ומכאן תדין עליך איזה קנס.

 

בגוף הזכות למצוה זו כתב בזוהר (השמטות בראשית דף רנה עמוד א' סי' טז) דבזכות דין זה היתה סדום יכולה להנצל, וז"ל: עוד פותחת ואומרת "רבש"ע אולי ימצאון שם שלשים" כלומר אולי יש ביניהם צדיקים שעסקו והשיגו אותם הל' מעלות הרמוזות בנבואת יחזקאל בפ' ויהי בשלשים (שנה) והם כלולים בל"ב נתיבות חכמה שהם כ"ב אותיות וי' ספירות. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים יחידי סגולה המייחדים ב' פעמים ביום בפסוק "שמע ישראל" שבה כלולים י' ספירות במלת אחד האל"ף עם החי"ת הם תשעה והמלה א' הרי עשרה, והדא אמר דוד המלך על זאת (תהלים קיח) "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" ודלת מלשון שער ושתי פעמים ביום הרי עשרים.

 

וכשאינה מוצא חוזרת ופותחת ואומרת "רבש"ע אולי ימצאון שם עשרה" כלומר אולי ימצא ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשרת הדברות בכל יום, וכן אולי ימצאון ביניהם עשרה שמקדימים לבית הכנסת דהא תנן כל הנמנה עם עשרה ראשונים לבית הכנסת נוטל שכר כנגד כולם שבאים אחריו.

 

עוד כתב שם: מה כתיב "לא אשחית בעבור העשרה" כל זה יש לנשמת הצדיק ללמד סניגוריא וזכות על הרשעים להשקיט האף והחמה. וכיון שלא מצאה שום זכות ללמד מה כתיב (בראשית יח) "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו", מהו "למקומו"? למקום מעלתו הידועה ואז נסתלק הדיין ונסתלק הסניגור, והקטיגור מקטרג, וזהו (שם י"ט) "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב". ומזה נבין בס"ד גודל מעלת וסנגור גדול שיש מעשרה הראשונים, וחלילה להיפך וד"ל.

 

חיים ארוכים

עוד מובא בחז"ל על אשה אחת שהזקינה מאוד, עד שקצה בחייה. באה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: רבי, זקנתי יותר מידי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם. אמר לה: במה הארכת כל כך ימים? אמרה לו: רגילה אני, שאפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה. לכך אמר שלמה (משלי ח, לד-לה) "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'" (ילקו"ש תת"ק).

 

שלימות האברים

עוד מצינו בזהר הקדוש (ח"ג פרשת נשא קכו, א) כתב, אשרי הוא האדם הנמצא מאלו עשרה הראשונים בבית הכנסת משום שבהם נשלם מה שנשלם דהיינו ה"עדה" שאינה פחות מעשרה והם מתקדשים תחילה בשכינה וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא יתעכב שלמות האברים כי כל העשרה הם כאברים של גוף אחד שבהם שורה השכינה, כי האדם בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האברים ביחד, כמאמר הפסוק "הוא עשך ויכוננך".

 

וממשיך שם לבאר: שכיון שנשלמו כל אבריו של האדם, בזמן ההוא נתתקן כל אבר ואבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת צריכים שימצאו שם עשרה ביחד ואז נשלם מה שנשלם, כי אין עדה פחות מעשרה שהם כנגד ע"ס המלכות, וכל עוד שאין שם עשרה ביחד אף אחד מהם אינו נשלם. ולאחר כך מתתקן הכל, דהיינו תקון כל העדה, ובמה הוא תקון הכל היינו כמו שאמרו "ברב עם הדרת מלך". ועל כן העם הבא אחר עשרה הראשונים כולם תקון הגוף הוא, כלומר תקון העדה כי רבוי העם מגדיל את כבוד המלך.

 

וכשהשכינה מקדמת ובאה ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד כראוי, הקב"ה קורא "מדוע באתי ואין איש", מהו "ואין איש", היינו שהאברים לא נתתקנו ולא נשלם הגוף הנקרא "עדה", כי כשהגוף לא נשלם "אין איש" היינו שגם אברים הפרטים שכבר באו אינם נשלמים ומשום זה "ואין איש" הוא בדיוק. ובוא וראה בשעה שהגוף נשלם למטה דהיינו שיש עשרה ביחד באה קדושה העליונה ונכנסת בגוף ההוא ונעשה התחתון כעין עשר ספירות של מעלה ממש, אז כולם צריכים שלא יפתחו פיהם לדבר בדברי העולם משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליונה ומתקדשים בקדושה העליונה, אשרי חלקם.

 

העיקר שישאר להתפלל שם

ראה מש"כ רבנו הבן איש חי (ש"א פרשת מקץ א) שכתב שמצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, ועיקר המצוה שישאר להתפלל שם, ולא כאותם שיהיו מעשרה ראשונים בבית הכנסת ואחר כך הולכים להתפלל בבית כנסת אחר ששם אינם מעשרה הראשונים, וכנזכר בשער הכונות לרבנו ז"ל. וכשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים בשחרית כן מצוה גם כן במנחה ומעריב. וכל המקדים יותר הוא קרוב אל הקדושה יותר ושכרו יותר. וכשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים כך מצוה להתעכב עד שלא יישארו עשרה בבית הכנסת, ומכל שכן שצריך להיזהר שלא יצא ראשון מעשרה האחרונים שהראשון לעשרה האחרונים כשיצא מבית הכנסת הוא העיקר הגורם סילוק אור השכינה מבית הכנסת, ועיין אליהו רבא (סי' צג אות א) וחסד לאלפים שם ועוד אחרונים.

 

האם יש דין קדימה בעשרה

הנה מצאנו שלש שיטות האם יש דין קדימה בעשרה הראשונים עצמם לבית הכנסת. שיטה ראשונה מובא בכף החיים (או"ח סי' צ' אות צו) שבעשרה הראשונים אין דין קדימה, שכתב וז"ל: "ופירש ר"י כל אחד מעשרה נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריהם, אבל בעשרה הראשונים עצמן אין דין קדימה לאחד על חבירו".

 

שיטה שניה, היא שיטת המחצית השקל (שם ס"ק כח), דאף בעשרה עצמן יש ענין קדימה, שהביא מספר אליהו רבה שכתב בשם ל"ח דגם בעשרה ראשונים כל מי שקדם לחבירו נוטל שכר כנגד כולם. ושיטה זו הובאה גם בכף החיים (שם) ושם הביא דמע"מ (דף ג') פירש דאף בעשרה עצמן כל הקודם זכה, שהראשון נוטל שכר כל התשעה וכל הבאים אחריהם, והשני נוטל שכר השמונה והבאים אחריהם, ועל דרך זה כל העשרה.

 

שיטה שלישית, היא שיטת המנורת המאור (פ"ב תפלה עמ' 47), שהעשירי נוטל שכר כנגד הט' כולם שכתב וז"ל: צריך אדם להשכים לבית הכנסת, שישתדל שיהיה מעשרה הראשונים. שכל הנמנה מעשרה ראשונים, ובאו אחריו כמה בני אדם להתפלל, הוא נוטל שכר כנגד כלם. והעשירי נוטל שכר כנגד הט' כולם. על כן ישתדל אדם שימנה מעשרה ראשונים ולהתפלל תמיד עם הצבור.

 

ימנה עם עשרה הראשונים

בש"ע (או"ח סי' צ' סע' יד) פסק: ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם העשרה הראשונים. ועיין במגן אברהם (סקכ"ח) ובמשנה ברורה (סקמ"ז) שכתבו שימנה עם העשרה ראשונים, ודוקא שיתפלל שם עמהם.

 

וראה בכף החיים (או"ח סי' כה אות יח) שכתב דהא דאמרינן מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת צריך שאחר שיבא לבית הכנסת אחד מעשרה ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם, שאם הולך להתפלל בבית הכנסת אחר אשר לא היה שם מעשרה ראשונים לא תחשב לו למצוה כלל.

 

עוד כתב בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת מקץ א') ובכף החיים (או"ח שם ובסי' צ' אות צט) דדין זה הוא גם למנחה ומעריב, וכך גם הביא הכף החיים שם, דמי שאינו יכול לקיימה בשחרית ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב.

  

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע