וחי בהם – פרשת בשלח

יג,יט: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מנהיג העם מחויב לבצע התחייבות של עמו. משה מקיים את הבטחת העם ליוסף, אף שלא קבל עליו התחייבות זאת באופן אישי.

יד,טו: מַה-תִּצְעַק אֵלָי: לעתים אין צורך להתפלל לה' על צרכינו, אלא לפעול בעצמנו ('ויסעו'), וה' הטוב יהיה בעזרנו.

יד,לא: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה: ראיית נס ה' מביאה לידי יראת ה', לאמונה בו ובשליחיו. יראת ה' אינה צומחת מאליה, אלא כתהליך של שכנוע המבוסס על חושי האדם, כגון ראייה.

טו,א: אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה: ראוי לשיר ולשבח את ה' על נס שנעשה לנו. השירה הייתה לה', ולא רק שירה בחבורה או כסמל או טקס הנצחה לדורות.

טו,כ: וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: יש לרקוד גברים לחוד ונשים לחוד.

טו,כד: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה: אדם רשאי לפנות למנהיגו בדרישה להיטיב את תנאי חייו, בנושאים בהם המנהיג מסוגל לתת מענה. העם ידע גם לפנות ישירות אל ה' (וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה; יד,י), אך זאת בעניינים גדולים, כגון מלחמה ושעבוד לאויב.

טז,יב: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם: אכילה נכונה היא בשר בערב, ולחם בבוקר.

יז,יד: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: דברים חשובים האמורים להישמר ולהיזכר לדורות רבים, יש לשמרם בכתב ובעל-פה (כתוב בספר ושים באוזני יהושע).