chiddush logo

פרשת השבוע - בשלח

נכתב על ידי אלון, 22/1/2018

 "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים... כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"

(שמות יג, יז)

 

לאחר יציאת מצרים הדרך הקצרה להגיע לא"י היתה דרך ארץ פלישתים, אך הכתוב מנמק שמפחד המלחמה נגד הפלישתים ה' לא הנחה את ישראל בדרך הקצרה.

מעיר על כך ר' יהודה ליב חסמן (אור יהל, חלק א', פרשת בשלח):

"ראה והתבונן, שלאחריי כל הייסורים והעינויים שעברו על ראשי בני ישראל מיד המצריים האכזרים האלה אשר שיעבדום והעבידום בפרך... לאחר כל זאת 'וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים... כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה', היכן יחזרו? למצרים! שם אשר עונו הוכו ונרדפו על צוואריהם... הרי כבר ראו עיניהם האותות והמופתים והיד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וכי לא יעזבם ויטשם, וגם כעת שכינה עמהם, ובכל זאת 'פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה' ".

ר' יהודה ליב מתקשה בהבנת החשש שבני ישראל ישובו מפחד המלחמה למצרים. כיצד יתכן שאחרי כל מה שעבר עליהם במצרים בשנות השעבוד, ואחרי שהם ראו את כל האותות והמופתים שעשה ה' בהוציאו אותם ממצרים, הם ירצו לשוב למצרים בראותם מלחמה? וכך מסביר ר' יהודה ליב את התופעה המפליאה (שם, עמוד קל"ח):

"אכן מכאן למדנו הסוד הגדול... שהאדם אשר על פני הארץ, הן אמת כי 'נשמת חיים באפו', אבל הוא גם 'עפר מן האדמה', ולכן... אך היותו מורכב גם בחלק של חומר גס ועכור, הרי עלול הוא משום כך להשתנות ולהחליף עורו חיש מהרה... כי החומר - הגוף לקח את מקומו, ולפניך רק תמונה מזעזעת ומחרידה של אדם ערום - ערום מכל! ערום - משכל ובינה - מחכמה ודעת אלקים - שהיה בו מלפני שעה קטנה, וכל הווייתו כעת רק רצון חומרי - עפר לחמו, וכולו הבל ורעות רוח!"

חוסר היציבות האנושית נובע מהעובדה שיש באדם שני קטבים מנוגדים. מצד אחד - נשמה אלוקית, אשר מכוחה האדם יכול להתעלות ולהשיג דרגות עליונות בעולמות הרוח. ומצד שני - הגוף החומרי, אשר בטבעו ממוקד בשאלות הנוגעות לקיום הגשמי בעולם הזה. שניות זו גורמת לחוסר יציבות ותנודתיות מתמידה בין שני הקטבים הללו. לכן, ברגע אחד בני ישראל יכולים לומר (שמות טו, ב): "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ" ולזכות למראה נבואי, וברגע שאחריו לשכוח הכול ולחזור לספקות באמונה מכוח הפחד הקיומי.

חוסר יציבות זו של האדם מעוררת שאלה מתבקשת: כיצד ניתן לחזק את העמידה הרוחנית כך שהיא תחזיק מעמד כנגד הנטייה החומרית? עם שאלה זו מתמודד ר' יהודה ליב בהמשך הדברים (שם):

"ולכשתשאל אם כן מהי העצה היעוצה להחזיק מעמד?... אלא עצה אחת ויחידה היא, אשר לימדונו הלל הזקן, שצריך האדם בשמעו המוסר, לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו, ולחשוב בהם תמיד... ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו, ותוכחתו לבקרים ולרגעים תהיה, עד אשר תקבל נפשו המוסר ועד אשר תטהר!"

אל לו לאדם לסמוך בבניית עולמו המוסרי על חוויות רוחניות שהוא זוכה להן על ידי גורמים חיצוניים. אלא עליו לעסוק בעצמו באופן מתמיד בעבודה המוסרית. כדי לשמור על יציבות וערנות, האדם צריך לעסוק בעצמו במוסר, ולעורר בעצמו באופן מתמיד את התביעות המוסריות, כך שלעולם הוא לא ישקע בהרגל ותרדמה שיאפשרו ליצר להשתלט על רצונו האמיתי.

 

הרב נחמיה רענן, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע