פרשיות אלו, כמו גם בימי חג הפסח עולה התמיהה הגדולה, כיצד זכה פרעה עם כל רשעותו ואכזריותו שכל כך יתקדש שם שמים על ידו, עשר המכות, קריעת ים סוף וכדו’, והלא מובא ברבותינו הקד’ שצריך יכול להיעשות כששני הצדדים יהיו טובים וראויים. גם זה שנעשה לו הנס, וגם זה שבזכותו נעשה הנס, כפי שמובא על נבוכדנאצר עם חנניה מישאל ועזריה שציווה לזרוק אותם לכבשן הנס, אבל הגמרא (המסכת תענית דף יח:) מכנה אותו ש”הגון היה”, ומקשה שם המהרש”א, כיצד ניתן לכניתו בתואר “הגון”, הלא הוא החריב את בית המקדש, אלא, אומר המהרש”א שעל אף רשעותו היה איש אמתי. ואם כן, כך פרעה, על אף רשעותו ואכזריותו, היה אדם הגון שקיים את מה שאמר. ולכן זכה שלבסוף חזר התשובה ולא טבע בים סוף ואף היה בהמשך מלך נינוה וחזר בתשובה.
וכך קוראים אנו בהפטרה של מנחה ביום הכיפורים את העניין של יונה עם מלך נינוה, שזה פרעה, המסמל לנו את עניין התשובה.
כשאין הגינות אין מציאות של נס מעל הטבע. וכך רואים אנו במלחמת עמלק שכל המלחמות שנעשו עם עמלק אין בהן דברים שמעל הטבע כי שורשו הוא שקר, תככים ומזימות. ולכן כשמשה נלחם בעמלק הוא שלח את יהושע שיילחם באופן כזה שהיה נראה כמו מלחמה טבעית ורגילה. בני ישראל ניצחו באופן טבעי, כביכול. וכן במלחמת שאול עם עמלק, וכן במרדכי ואסתר.
ואם כן, אדם שחסר בו הגינות ויושר, דבר טוב וראוי, וגם נס לא יכול להיעשות על ידו.
