שבעים פרים לכפרה לגויים

נכתב על ידי יניב ב-10/10/2017

 

'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן' (סוכה נה,ב). מה המיוחד דווקא בסוכות שלכן בו מקריבים בשביל הגויים? מסביר רש"י: 'שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני. כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים'. אמנם זה סיבה לכפר להם כיון שנידונים על המים, אולם גם בשאר החגים נידונים: 'בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן' וכו' (משנה ר"ה א,ב). אז מדוע בפסח ושבועות לא מקריבים על הגויים? (אפשר שרש"י לא מתכוון שיש מיוחדות בדין המים, אלא רק מסביר במה נידונים בסוכות שלכן מקריבים להם. ואפשר שיש ייחוד בדין המים, יותר משאר הדברים). בפשטות אפשר שכיון שסוכות סמוך לר"ה, שבו נידונים כל באי עולם (שם), שזה כולל הגויים, אז ראוי שסמוך לו אנו נשפיע שפע קדושה לכל הגויים (ואמנם תמיד הגויים מקבלים שפע חיות מקורבנותינו, כמו שר”י אומר שמכפר להם. אבל רק בסוכות מגלים זאת ממש בגלוי, בשבעים קורבנות כנגדם, ולא מושפעים רק בנסתר כהמשך מאתנו). ואפשר שבפסח ושבועות אמנם נידונים בהם, אולם בחג עצמו אין שייכות ישירה למה שאז נידונים (למעט הקורבן) אלא הדין מצד הזמן, שהוא זמן של תבואה\פירות האילן, ולכן אז נידונים בו, והחג מותאם לזמן ההוא (כראוי לחבר פיזי ורוחני). לעומת זאת סוכות, בחג עצמו יש קשר לדין המים, שזהו ארבעת המינים: 'א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים' (תענית ב,ב). לכן כיון שבחג עצמו יש גילוי ישיר של דין המים, לכן בו מגלים ממש את הצורך של המים לכל העולם. אולי תבואה ופירות גדלו בעקבות הגשמים שירדו עליהם, ולכן ע"י שמבקשים על המים לגויים, יש בזה השפעה הלאה גם לתבואה ולפירות, אולי זהו שמביאים מיד את דברי ר"י: 'א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבהמ"ק קיים, מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן', שזה אמירה כללית שמכפר להם, שמשמע מכפר על הכל, שלפי דברינו מובן, שאמנם זה מתגלה במים, אבל מהמים זה ממשיך גם לכל שאר הדברים בעולם, שלא יכולים להתקיים בלא המים. (ולא מקריבים בכל חג על הנידון בו, כי לא ראוי כ"ך לחבר בגלוי לגויים). אפשר שאמנם גם בשאר החגים יש דין, אבל צמיחה זה קשור לטבע הקבוע, מה שאין כן ירידת גשמים זה מעל הטבע: 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' (תענית ב,א). (וראה באריכות ב'מועדי ישראל' 'סוכות- חג המים העל טבעי' ו'בריאת העולם וגבורות גשמים' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן על הגשמים צריך לפעול יותר לקשר לקודש, ולכן מקריבים גם על הגויים. (ע"פ דברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א [שם] שהמים הם ממעשה הבריאה השני, לעומת מעשה הבריאה הראשון שעדיין לא יצא לפועל בלא המים, ממילא מובן שכל הדברים כעין שורשם קשור למים, לכן מובן דברי ר"י שאומר שהמזבח מכפר לגויים, שמשמע על הכול, שלמד זאת מן הכפרה למים). עוד אפשר שבסוכות יש עניין מיוחד ביננו לגויים: '... אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה? א"ר אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח. אלא מאן דנסב באיין בידיה, אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה, ולית אנן ידעין מאן נצח. אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,ב). ממילא יש קשר ביננו לגויים, שהם מולנו, מי מנצח מר"ה. לכן מקריבים בשבילם, שבזה מוכח שאנו נחשבים יותר מהם, שהם אפילו זקוקים לנו כדי להתקיים, לכן דווקא בסוכות מראים את הצורך להשפיע לגויים. או בדומה, כיון שהגויים מולנו, אז יש כעין נתק ביננו להם, ולכן צריך לעשות מעשים גלויים של חיבור כדי להשפיע להם קדושה, וזהו בקורבנות. אולי אפשר שסוכות זה כנגד א"י (ראה 'לזמן הזה' 'וסוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), ולכן מודגש דווקא בו ההשפעה לכל העולם מכוח א"י, שהיא שורש העולם. אולי אפשר שבפסח יצאנו ממצרים, התבדלנו מהגויים, ולכן לא ראוי לעשות דבר שמקשר אליהם, ושבועות קשור לפסח (עצרת של פסח, וכן תלוי בחמישים יום מפסח) [וכן תורה לא נתנה לגויים] ולכן לא ראוי להראות קשר אליהם. אבל סוכות אין בעיה, ולכן אז מראים בגלוי את הקשר שמשפיע לגויים. או בדומה, בפסח היינו במ"ט שערי טומאה בגלל החיבור לגויים במצרים, בשבועות היה אח"כ הפגם של העגל שכעין פגם במתן תורה של שבועות, והעגל נעשה ע"י הגויים (ערב רב [רש"י. שמות לב,ד]) [וכן הקב"ה לא רצה לקרב את הערב רב במצרים, בשל שיעשו את העגל במתן תורה (תנחומא "כי תשא" סימן כא)], לכן כיון שיש בזה פגם בקדושה לא ראוי להראות חיבור לגויים אז. אבל בסוכות אין בעיה כזו, ולכן בה אנו מראים את השפעתנו השלמה על הגויים, להיות קשורים לקדושה, שזהו הקורבנות שכנגדם, שיש חיבור של הקדושה אליהם. ובדומה אפשר, שבפסח היה עירוב עם הגויים (מצרים) ובשבועות גם היה חיבור איתם (ערב רב), אבל סוכות שכנגד א"י, אנו מובדלים כאן מהגויים (שיש מצוות מחיית שבעת העממין, ויישוב א"י ע"י יהודים דווקא, ו"לא תחנם" שלא לתת לגויים חניה כאן), ולכן אז ראוי להראות את השפעתנו להם, שזה חל ע"י שאנו מובדלים מהם, שדווקא כך משפיעים להם כראוי, ולא ע"י שמתערבבים בהם. לכן דווקא בסוכות יש מצד אחד קשר לגויים, ומצד שני בקבלה מובא איסור חמור להכניס גוי לסוכה, והסביר זאת מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' 'סוכות - חג לאומי או אוניבסרלי') ע"פ השפת אמת, שדווקא מתוך ההפרדה מהגוים מזה באה ההשפעה החיובית לגויים. ומרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר ('תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות') שההבדל בין הדעה שינסו את הגויים לעתיד לבא בסוכה, לדעה שאסור להכניס גוי לסוכה, זה ע"פ המחלוקת כנגד מה סוכות, כנגד ענני הכבוד או סוכות ממש. ועוד הביא שמרן הרב (קוק) זצ"ל הסביר שהגוים מבעטים בסוכה בשל שאינם מבינים איך חומר יכול להשפיע קודש, והסבירו מטעם שהשפעת ה'אור המקיף' לא שייך בגויים (כי הם לא מוקפים בקדושה כמונו). נראה מכל זה לומר שאמנם חלקו ר"א ור"ע על כנגד מהם הסוכות, אולם שניהם מודים שהיו גם וגם, וכל אחד הדגיש צד מסויים (לכן בגמ' ובמדרשים מובאים הדעות בהיפוך, כי שניהם נכונים לדעתם, ובא ר"ע להשלים את דברי ר"א, לכן אמרו את שניהם), ובאו לומר ביחד שגם הסוכות ממש, הבית הגשמי של היהודי (שסוכות זהו בית ארעי) הוא בעצם מוקף שכינה, שכל המציאות המקפת אותנו קשורה לקודש (וזה במיוחד מתגלה בא"י), לכן סוכות ממש קשורים עם ענני הכבוד. לכן מי שאומר סוכות ממש, לכתחילה נראה שגם הגוי יכול להכנס, שהרי זה בית רגיל. אולם כשנכנס הוא מבעט, כי אינו יכול להתחבר לקדושה הזו שמקורה בשכינה וענני הכבוד, ולכן אז מתגלה שבעצם הסוכה זה ענני כבוד בעומקם, וכך גם כל חיי היהודי (גם כל השנה) זה קודש ומנותק מהגוי. לכן דווקא בסוכות שבמציאות נראה גשמי-חומרי פשוט, כמו אצל הגוי, אבל מתגלה ששייך דווקא לנו ולקדושה, ומנותק מהגוי. דווקא בו ראוי להקריב לגויים לשפע גשמי, כי הגשמי שלנו ושלהם שונה, ואנו מנותקים מהם ודבוקים בקודש, ומזה משפיעים להם. אולי אפשר שפסח זה כנגד לשעבר, ואילו סוכות זה כנגד לעתיד לבא (ראה ב'מועדי ישראל', סוכות, למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולעתיד לבא כולם ילכו אחר ה': "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד,ט). לכן בו ראוי להראות חיבור בין הגויים לקדושה. אולי אפשר שזמן ניסן זה כנגד הבריאה בפועל, ותשרי כנגד הבריאה בכוח ('מועדי ישראל' 'תשרי וניסן..', למרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א), לכן לא ראוי להראות חיבור לגויים באזור ניסן, כיון שבפועל הגויים חוטאים, אבל כן ראוי באזור תשרי כיון שבכוח גם הגויים מטרתם לעשות רצון ה'. אולי אפשר שפסח ושבועות זה תבואה ופירות אילן, שזה מזכיר את עץ הדעת (שהיה לדעת ר"י חיטה [ברכות מ,א] שזהו תבואה, והוא "עץ הדעת" שזהו פירות האילן) ולכן לא ראוי להזכיר את הגויים ששקועים בטומאה, וכן משפיעים עלינו לחטוא ('...שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות'. ברכות יז,א). אבל בסוכות שזה מים, זה מזכיר מקוה טהרה המטהר, ולכן אז ראוי להשפיע קדושה גם לגויים. עוד אפשר, שאוכל כולם מבינים שצריכים, לעומת זאת במים, כיון שבחו"ל יש שפע של מים אז לא כ”ך רואים זאת. לכן דווקא בקשר למים מראים שגם הגויים צריכים את זה, שבזה מראים שהכל מה'. אולי, כיון שבשמ"ע זה חג מיוחד רק לישראל, מודגש ההפרדה מהגוים, אז אפשר לבא בסוכות כנגד שאר האומות. אבל פסח ושבועות שאין בהם אפשרות הפרדה (אע"פ ששבועות הוא עצרת של פסח כמו שמ"ע לסוכות, בכ"ז בשל המרחק מפסח לא מודגשת ההפרדה שזה רק לישראל) לא ראוי להדגיש גם לגויים. אולי אפשר שסוכות קשור למים, וזה מרמז על השפעת התורה לכל פרטי החיים (מרן הגרח”ד שליט”א 'לזמן הזה' עמ' 306), לכן ראוי אז להראות שמשפיע להכל, כולל הגוים, לכן מקשרים את הגוים לקדושה בקשר לדין המים. אולי בסוכות יש עניין של השפעת קדושה ע"י אחדות ישראל, שזהו ארבעת המינים: '...אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,יב). ובנ"י ירדו למצרים שבעים נפש כדי להחיות נפשם מהרעב שהיה בארץ. וירדו למצרים בעקבות יוסף, שהגיע לשם בעקבות מכירתו, שבתחילה נזרק לבור "והבור רק אין בו מים" (בראשית לז,כד). נראה שלכן בסוכות שבו נידונים על המים (וזה לאחר ר"ה ויוה"כ שנדונים על החיים, כמו שההשלכה לבור והמכירה היו לאחר שבתחילה רצו להרוג את יוסף) צריכים להראות את אחדות ישראל (ע"י ארבעת המינים) כדי לכפר על המכירה. לכן גם אז מזכירים את שבעים האומות, שזה כנגד שבעים בני יעקב שירדו למצרים כדי לקבל משפע מצרים (והיו שבעים כנגד שבעים אומות), שכך גם אנחנו עכשיו משפיעים להם כפרה למים (כמו שאצלנו כפרה על הבור בלי מים, שלכן יש בו נחשים שיהרגוהו), כנגד מה שעזרו לנו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע