"ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'" וגו' (ב,א) ,"ונפש לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה"(תו"כ) ,"מה נשתנת מנחה שנאמר בה נפש? אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני..א"ר יצחק מה נשתנת מנחה שנאמר בה חמשה מיני טגון הללו?משל מלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא עני אמר לו עשה לי מן חמשה מיני טגון כדי שאהנה ממך"(מנחות קד,ב),-הקשה התורה תמימה שכיון שהכהן הגדול (כהן משיח) יכול להקריב -ובו נאמר "הכה"ג מאחיו" ודרשו חז"ל 'הגדול בעושר' אז איך יקריב מנחה שעליה נאמר שעני מביא אותה? ותרץ לחלק בין קרבן חובה לקרבן נדבה במנחה -שלעשיר אין לתת קרבן חובה במנחה. אולם זה טוב לגרסת הגמרא אולם זה לא יסתדר עם דברי רש"י שפירש(על התורה) "ונפש כי תקריב-לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה -מי דרכו להתנדב מנחה? עני -אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו"(ב,א) מזה שרש"י מדגיש 'קרבנות נדבה' ו 'דרכו להתנדב' משמע שלא מתייחס שדווקא העני מביא מנחה דווקא בחובה-אלא כל העניין הוא גם בנדבה?ובדוחק אפשר לומר שבקרבן נדבה לא נאמר נפש כדי ללמד על מנחה שיש בה צד מיוחד של עני -אע"פ שהצד המיוחד הוא בחובה ולא בנדבה-אולם זה דחוק ביותר ובפרט שזה אולי טוב ל'קרבנות נדבה' אולם לא עוזר למה שאומר רש"י 'שדרכו להתנדב מנחה' שמוכח שהעני הוא שמביא בנדבה מנחה ולא שמביא העני דווקא בחובה..,לכן ניראה שמדובר על נדבה ובכ"ז לא ראוי שעשיר יביא קרבן מנחה כנדבה כיון שהוא קרבן זול-ומה שמרבים כהן משיח זה כשיש צרות לישראל שאין כסף אפילו לכה"ג-אולם זה דוחק- ויותר ניראה שהדגש הוא על "מי דרכו" מי בדרך כלל מביא -שאמנם מותר גם לכה"ג להביא מנחה אולם זה לא ראוי בשל מחירו ולכן מי שמביא בדר"כ זה העני ולכן נאמר בהתייחסות לעני -או בדומה-מותר גם לעשיר אלא שאם כבר מביא נדבה אז מביא מסוג מובחר שהרי מביא זאת נדבה משמחת ליבו ולכן מי שמביא קרבן מנחה כנדבה זה דווקא עני שלא יכול להרשות לעצמו להביא קרבן יקר(ז"א ההבדל הוא האם לא ראוי ולכן לא מביא או שגם ראוי אלא שהעשיר מעצמו מביא דווקא יקר)ולכן "לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה" שבנדבה מביאים קרבנות יקרים שרקעני אין לו ברירה ולכן מביא קרבן מנחה-ובכך שמתאמץ להביא קרבן בנדבה זה אהוב לפני ה' עד שמחשיב זאת "כאלו הקריב נפשו לפני" שהתאמץ כ"ך עד שחל על נפשו לגמרי-כאלו הקריב נפשו-שכל קרבן בא לתקן את האדם שמחשיב קצת כאילו קרה לאותו אדם ככה (שמעלה הקרבן במקום עצמו להדבק בה'- ובעיקר בקרבנות על חטאים שחוזר בתשובה שלמה ככה)אבל כאן נחשב כאלו ממש הקריב נפשו עד כדי כך כמו במשל המלך שהיה לו אהוב כך אותו עני נעשה אהובו של ה' ממש ,וניראה "שנאמר בה חמשה מיני טיגון" שלא סתם יש חמשה מינים אלא הם כנגד חמשה חומשי תורה-וזה מסולת ושמן רמז שאת התורה יש ללמוד בדעה נקיה שזה רמוז בסולת שהיא קמח חיטה נקי שהחיטה מסמל את הדעת והחכמה (כמו שלמדו חז"ל על עץ הדעת שהיה חיטה..)שהיא צריכה להיות נקיה מכל השפעה זרה -ושמן מרמז על האור שמדליקים אור ע"י השמן-שכך צריך לעמול על התורה בכל זמן ובעיקר בלילה -וגם להביט תמיד ולזכור שהתורה זה אור ה' בעולם וכך ליתייחס לתורה(שהיא מראה את הדרך הנכונה ללכת בעולם-ע"פ רצון ה')-ועוד שהשמן מועיל לזכרון לרמז שהתורה קשורה גם לתורה שבעל פה ויש ליתייחס לתורה ע"פ התושב"ע -ועוד שהתורה קשורה לא"י שהיא המקום שדרכו פועלים עם התורה ולכן חיטה ושמן ע"פ הפס' "ארץ חיטה..ארץ זית שמן.." וכך זה מתגלה בקרבן מנחה שהוא עושה את מביאו להיות אהוב לה' וכמו מועלה קרבן לה'-ולכן כמו דבוק לה' ולכן צריך להיות קשור לתורה בצורתה האמיתית והשלמה,וכל זה בא ללמדנו שאדם צריך לתת את כל השתדלותו להיות דבוק בה' ולעשות רצון ה' וכך מתקרב לה' ונעשה אהוב לפני ה' ומתדבק יפה עם רצון ה' האמיתי שמתגלה בתורה בצורתה האמיתית -וזה קשור לקרבנות שהם הפך הע"ז -שעיוותו את רצון ה' שבקרבן והפכוהו לע"ז-והקרבן בא להחזיר את האמת לקרבנות בצורתם האמתית והנכונה.