אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא - לְאַשְׁמַת הָעָם, וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת: (ויקרא ד' ג').

   רבים וטובים נפגשו עם השאלה "למה"! למה הבן שלי נהיה כופר? מדוע "ביראת שמים" הוא מתקרר? מה הסיבה שברוחניות הוא מתדרדר? מדוע רק בגשמיות הוא נובר? למה באש התורה הוא לא בוער? למה הוא נמשך לעולם אחר?

   אין ספק שכל מקרה יש לדון לגופו ולחפש את מניעיו וסיבותיו. אך בכל אופן, ישנם הרבה מצבים שבהם מדובר בנקודה מאוד פעוטה וקטנטונת אשר לא נותנים עליה את הדעת, ואם ההורים היו משקיעים קצת מאמץ - הם יכלו למנוע את המצב העגום והפגום. מה כוונת המשורר והפייטן?

   על פסוק אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא - לְאַשְׁמַת הָעָם, כותב "הלקוטי אנשי שם" יסוד גדול ועצום - אשר הוא מפתח גדול "בחינוך הילדים", אשר שווה כל הון וממון שבעולם. ואם נאמץ את היהלום הזה אל ליבנו ונחקוק אותו בעומק נשמתנו, לא רק שנזכה להינצל מכישלון, אלא בעזרת ה' נזכה גם להצלחה "בחינוך הילדים", אשר תימנע ממנו את "חיכוך הילדים", ותעזור לנו להגיע למצב של "חיוך הילדים".

   אך בל נקדים את המאוחר. נתחיל את המאמר באופן מסודר, ונמתין עם הסגולות וההפתעות עוד כמה דקות.

   ובכן, הפסוק הנ"ל מדבר על "הכהן המשיח", האיש הקדוש והפרוש והאציל בנפשו, האדם הכי זך במידותיו, הדמות המרוממת של עם ישראל - אשר היא בבחינת מלאך ה' צבאות (רבינו בחיי ד' ג'). אם חס ושלום האישיות הזו חוטאת בשוגג, עליה להביא קורבן לכפרה.

   כעת בא "הלקוטי אנשי שם" ומטיל פצצה לאוויר העולם:

   אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, פירוש: אם חס ושלום נוצר אצלו דרדור ורפיון, לְאַשְׁמַת הָעָם! דע לך שזה יחלחל הלאה גם בשאר העם - ויביא גם אותם למצב של אשמה ועבירה ודרדור בעבודת ה'.

   משום שישנו חוק שחקק הבורא בעולמו, שאם הראש והמנהיג מתרומם, אזי כל אלו שתחתיו וקרובים אליו מתרוממים גם הם. פשוט קדושתו ויראת השמים שלו מדביקה את כל הסובבים אותו.

   אך אם חס ושלום נוצר אצלו בקע וסדק בעבודת ה', זה משפיע על כל אלו שתחתיו ומקרר אותם ביראת שמים, וגם אצלם חל רפיון בעבודת ה'. שהרי כולם תלויים בראש ובמנהיג.

   "הלקוטי אנשי שם" מדגיש שאת הסוד הזה כבר גילה לנו יעקב אבינו במעשה "קניית הבכורה", וכדלהלן:

   מבואר בחז"ל שיעקב אבינו קנה את הבכורה מעשיו, מחמת שלא ראוי שאחד כמו עשיו יעבוד בבית המקדש (מדרש רבה תולדות).

   והשאלה נשאלת: הרי באותו זמן עדין לא היה בית המקדש - והבכורות עדיין לא עבדו. אם כן ממה כל כך חשש יעקב?

   ועונה הלקוטי אנשי שם את היסוד הנ"ל: כל בכור, הוא הדמות והסמכות העליונה ביותר. הוא זה שמנווט ומכתיב את הכללים, על פיו צועדים כולם, והוא ממש בבחינת "ראש המשפחה". ומזה בדיוק פחד יעקב!

   משום שכל המשפחה נגררת אחרי "הראש". וכאשר "הראש" מתעניין ברוחניות ועבודת ה', אזי כולם מתרוממים איתו ונדבקים בהשקפתו וטהרתו. אך אם "הראש" עקום ופגום ואין בו כלום, לא תורה ולא יראה ולא טהרה ולא מצווה, זה משפיע על כל המשפחה - וגורם דרדור ורפיון לכולם. ומחמת שעשיו היה רשע מרושע, (עיין בב"ב טז: על חמשת "מעלותיו" של עשיו), פחד מכך יעקב - ועשה מאמץ גדול לקנות ממנו את הבכורה - את תפקיד "ראש המשפחה".

   הלקוטי אנשי שם מאריך ומרחיב את הדברים, ומסיים את הנושא במסר הבא:

   בדיוק כמו במלחמה גשמית, פועלת גם המלחמה הרוחנית. וכמו שבמלחמה הגשמית לא מתמקדים באזרחים הפשוטים - אלא בראשו של המלך, שהרי אם מורידים את הראש הזה - כל המדינה נחרבת, ממש כך פועלת גם המלחמה הרוחנית. יצר הרע מתמקד בעיקר בראשי הקהילות וראשי המשפחות - ועליהם הוא שם את מלוא הדגש והרגש. משום שהוא יודע שאם הראשים הללו יפלו, כל החבילה תתפרק - וכבר אפשר יהיה לכבוש את כולם.

   זה לא פלא שפוסק "המאירי" בזו הלשון: הצבור חייבים להשתדל... שיהא להם מנהיג חכם וחשוב, שכל מעשי הדור וענייניו נגררים אחר מידותיו. (מאירי יומא לט.). רוצים ראיה לדבריו של המאירי?

   משה רבנו מכנס את כל עם ישראל ומכריז באוזניהם: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... פירוש: יהודים יקרים, בורא עולם לא מבקש מכם שום דבר, רק דבר אחד קטן ופעוט. שתהיו "יראי שמים".

   וכבר מפורסמת השאלה, וכי יראת שמים זה דבר כל כך פעוט ופשוט? והרי אין לך דבר קשה להשגה כמו "יראת שמים". אם כן כיצד משה טוען שזה פרויקט פשוט וקטן?

   ועונה "הלקוטי אנשי שם" תשובה מדהימה. אם המנהיג שלך זה משה רבנו - ואתה מחובר אליו, אז יראת שמים בשבילך זה דבר פשוט! שהרי כבר סיכמנו שהמנהיג משפיע על כל הסובבים אותו, והוא ממגנט ומושך את כולם למקומו בסולם העולה בית אל. ואם כן כבר אין שום קושיה. וכמו שלמשה רבנו "יראת שמים" זה עניין פעוט, כך לכל הסובבים אותו והמונהגים תחתיו זה עניין פעוט ופשוט.

   הלקטי אנשי שם מסביר לפי זה את הפסוק וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל (שמות י"ז י"א). פירוש: והיה כאשר ירים משה ידו - בתפילה לבורא עולם, אזי "וגבר ישראל" - ברוחניות. שהרי המנהיג משפיע על בני עדתו בצורה ישירה, ובכוחו לרומם אותם לפסגות הגבוהות ביותר!

   לא יאומן! אדם שצמוד לרב צדיק וירא שמים, יש לו "חיסון" תמידי בעבודת ה', והוא יכול להתרומם לגבהים נפלאים.

   ואם ישאל השואל, הרי אנו מכירים אנשים שמחוברים לגדולי עולם, ולמרות זאת הם לא מצליחים להמריא בעבודת ה'. אם כן כיצד זה יתכן?

   התשובה פשוטה! לא מספיק לתרום לרב או לתלות את תמונתו על הקיר בסלון. גם לא מועיל להיות חבר רשום בקהילתו - או להתחפש בפורים לדיוקנו. אז מה כן צריך? להתבטל אליו!!! לקבל את השקפתו ועצתו באמונה מוחלטת, להיצמד לדבריו, ולא לערוך בהם סלקציה וצנזור וגיזום וחיתוך "כפי הבנתנו".

   לרמה הגבוהה הזו התכוונו חז"ל בציוויים "עשה לך רב" (אבות א' ו'). וכמו שניסח זאת המדרש (בראשית רבתי ויגש מ"ד י"ח), עשה לך רב והמליכו עליך. וכמו שמדברי המלך - לא יעלה על הדעת לקצץ, ממש כך - גם מדברי הרב והשקפתו ופסיקתו, אסור לקצץ!

   עד כאן ראינו שראש הקהילה וראש המשפחה, כוחם עז ורם ורב בהשפעה על אלו שכפופים אליהם, ובידם לשנות את רוחניותם - ולהועיל להם בעבודת ה'.

   מה זה אומר לנו?

   יהודי יקר! אתה ראש משפחה, מנהיג של קהילה (של האישה והילדים), אתה "הקטר" של כולם - וכל בני הבית נגררים אחריך כמו קרונות הרכבת.

   הידעת? אם אתה "הקטר" תתרומם ותתעצם ביראת שמים, זה יגרור את כל "הקרונות" אל שער השמים, אל הפסגה והמטרה. אך אם אתה "הקטר" תתעלם מעבודת ה' ותזלזל בה, כל "הקרונות" יגררו אחריך לפי תהום.

   הלקוטי אנשי שם משווה את האבא "לשורש" ואת בני הבית "לענפים". וכמו שהשורש המחובר למעיין מים - הפירות היוצאים ממנו משובחים ועסיסיים, כך גם ראש המשפחה, אם הוא מחובר למעיין התורה וליראת שמים, כל בני ביתו פורחים בקדושה וטהרה. ואם הפירות יוצאים סוג ב' או ג' ונראים כמו אחרי הפצצה אווירית, יתכן מאוד "שהשורש" בעייתי, וזו סיבת הקריסה של כולם.

   את היסוד הזה צריכים להכניס עמוק עמוק לתוך הנשמה. לזכור שראש המשפחה זו אחריות לאומית - וכול בני הבית תלויים בהשקעתו בעבודת ה', ולכן יש לו לתת יותר משקל ואחריות בכל צעד ושעל שהוא עושה. האמת היא שזה גם רמוז בשמו.

   יהודי יקר! הידעת? "ראש העדה" מכונה בתורה "עיני העידה" (רבינו בחיי ויקרא ד' י"ג). ומדוע דווקא בתואר הזה?

   ללמדך על תפקידך ולהודיעך, שכמו שהעיניים מוליכות את כל הגוף, כך אתה מוליך את כל בני הבית וכולם נגררים אחריך. ואם חס ושלום התברר שהגוף הגיע למקום לא נכון, יתכן מאוד "שהעיניים" של הבית לקויות - ושם שורש הבעיה, וזו סיבת הכישלון של בני המשפחה.

  רוצים להבין את זה לעומק? בואו נתעמק במשל הבא:

   אי שם בין גאיות והרים, בין סבכי העצים והעציצים, עומד לו בית חולים פרימיטיבי המטפל בחולים שיש להם "בעיות בנשימה". החולים מושכבים במיטות, לאפם מוצמד קצה של "צינור", והקצה השני מחובר למשאבה מרכזית של חמצן.

   המשאבה המרכזית היא מכונה עוצמתית אשר אליה מחוברים צינורות כל החולים, ומאחריה עומד האיש מושיקו אשר תפקידו להפעיל את המשאבה - ולהזרים את החמצן לחולים.

   מושיקו הנאמן לעבודתו מבצע את תפקידו במסירות וביעילות ומנצח על המלאכה ביד רמה ובהצלחה רבה, והאוויר מוזרם בשפע אל החולים.

   יום אחד צלצל הפלאפון של מושיקו באמצע העבודה. הוא מסתכל על הצג, ומגלה שמדובר בידיד נעוריו המתוק והבונבון, החבר "מספר אחד" שלו!

   בלי לחשוב פעמים, הוא עוזב את המכונה וצולל לתוך הפומית במשך עשר דקות. מה נשמע, מה איתך, לא רואים אותך, מה עם ההוא.... כמובן שבינתיים החמצן לא מוזרם בצינורות - והחולים החנוקים אובדי עצות.

   כעבור עשר דקות סיים מושיקו את שיחת הרעים - וחזר להפעיל את המשאבה ולהזרים את החמצן, והחולים נרגעו וחזרו אל שלוותם.

   כמובן שכולנו כועסים על מושיקו! כיצד הוא מעז להזניח את תפקידו ולעשות "הפסקה" למכונת החמצן המרכזית?

   הבעיה היא "שהנמשל" זה אנחנו!

   "ראש המשפחה" ממונה על משאבת החמצן הרוחנית של כל הבית. הוא זה שמזרים את הקדושה, וגם הוא זה שקובע את המינון והעוצמה. ואם הוא משקיע על כך את כל הכוח והאנרגיה, הוא מתפלל על זה בכל הזדמנות וזה נמצא בראש מעייניו באופן תמידי, כל הבית מתרומם לגבהים - והחמצן הרוחני זורם בלבבות כולם. אך אם הוא עוצר את המכונה ועושה "הפסקה" בעבודת ה' - אפילו כמה דקות, מזלזל בלשון הרע, בשמירת עיניים, נכנס למחלוקת... באותו זמן הוא מערער את הרוחניות של כל בני הבית, והחמצן הרוחני לא זורם אליהם. ממש כך צריך להביט על המציאות.

   אכן רואים זאת בחוש. אבא שמקפיד באופן תמידי על קלה כבחמורה, בני ביתו נדבקים בשיטתו וגישתו - ומאמצים את השקפתו הצרופה. מצד שני, בית שהאבא שם לא עושה עסק גדול מבורא עולם ומצוותיו, יש לו עיסוקים יותר חשובים - והוא מתיר לעצמו לעגל פינות מידי פעם, חינוך ילדיו נראה בהתאם. פצוע ופרוע וקרוע ורעוע. רק שלא לכולם יש את העיניים הנכונות לראות את זה.

   עד כאן ראינו פירוש אחד לפסוק שבראש המאמר. והוא, אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא - אזי זה עלול להשפיע על הכלל ולהוביל מצב של " אַשְׁמַת הָעָם". אך כדאי שנדע שחז"ל מבארים את הפסוק גם בצורה הפוכה - 180 מעלות.

   אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, הסיבה לכך זה "אַשְׁמַת הָעָם". העם התדרדר ביראת שמים, ולכן זה פעל ועשה רושם גם במנהיג, שהרי עם ישראל זה גוף אחד. וכאשר אחד האברים חולה, זה עושה רושם בכל הגוף - ומחליש גם את הראש (רש"י וגבורת ארי).

   לכן, אם אפילו אחד מבני הבית יתמיד בעבודת ה', הוא יכול לגרום לשינוי חיובי וחיזוק רוחני לכל המשפחה - ואפילו להשפיע ולהקרין קדושה על הוריו, בבחינת "בְּרַא מזכה אבא" (סנהדרין ק"ד).

   אין טעם להביא דוגמאות וסיפורים על כך, שהרי הם זרועים ושזורים בכל פינה. אך פטור בלא כלום אי אפשר, משום כך נביא מעשה אחד שיראה לנו את הדברים במוחש:

   יום שבת בבוקר, התפילה בבית הכנסת הסתיימה - והקהל התפזר לביתו. באותו זמן בעיר "חולון", הייתה משפחה שרחוקה מתורה ומצוות - אשר ישבה במרפסת והביטה מהחלון על העוברים ושבים. כאשר אנו אומרים "רחוקה" מתורה ומצוות, נדגיש שמדובר במלוא מובן המילה! אפילו מושגי יסוד בסיסיים ביהדות - לא ידעו בבית הזה.

   לפתע צדה עינו של בנם מחזה מאוד תמוה! איש הולך ברחוב, ועליו פרוס "סדין". הדמות המוזרה הזו סקרנה את הילד, והוא היפנה את תשומת לבם של הוריו לכך - וביקש "הסבר".

   הביטו ההורים על הדמות, והחלו לספר לילד: האיש הזה שראית, שייך לציבור שומרי המצוות, ועל גופו יש "טלית", והוא חוזר עכשיו מבית הכנסת.

   הילד החל לגלות התעניינות בטלית. למה לובשים אותה? מדוע הוריו לא קונים גם לו? מי זה שהחליט שזה מצווה? מה זה בכלל מצווה?

   הילד החל להתעניין בדברים, לברר פרטים... לפתע הוא גילה עולם שלם של יהדות אשר מעולם לא היה ידוע לו! הדברים חלחלו לנפשו הטהורה ובערו בה, נחקק בו הרושם, והוא שינה כיוון וחזר בתשובה - ובעקבותיו חזרה המשפחה כולה.

   מעשה זה שהיה, מראה לנו בחוש שעקשנות בעבודת ה' (כמו שהייתה לילד), בכוחה לחולל מהפכה ולקדש את כל המשפחה - ובכוחו של ילד להשפיע אפילו על הוריו.

   במאמר מוסגר: הסיפור הזה גם מלמדנו שאף אחד לא יודע מה הוא עושה בכל צעד ושעל. שהרי אותו אדם שהלך ברחוב עם הטלית, אפילו לא מודע לכך שהוא החזיר משפחה שלימה בתשובה בלי לעשות כל פעולה. לכן חובה על האדם לשים לב ודגש על מעשיו, ולהזהר שלא ליצור חילול ה' אפילו בעקיפין, שהרי אף אחד לא יכול לשער את הפירות וההשלכות שהתנהגותו גורמת.

   אכן זה לא סוד שלכל יהודי יש "ניצוץ קדוש" אשר יכול לבעור ברגע אחד, וכל האפשרויות פתוחות. אחד חזר בתשובה בגלל שהוא התלהב מהיושר של החרדי שגר מולו, השני התלהב משמחת החיים... מההצלחה בחינוך הילדים... מהרמה הגבוהה של "השלום בית"... יהודים רבים קירבו רחוקים לדת "מעצם התנהגותם המושלמת", ודווקא משום כך צריך האדם להקפיד ולהיזהר שלא לפעול ההפך - ואפילו לא בעקיפין.

   מסיבה זו, כאשר יש לאדם הזדמנות להשפיע על יהודי "תורה וקדושה", אפילו אם מדובר בדקות מעטות ובסיטואציה חד פעמית - אל לו להחמיץ אותה! שהרי מי אמר לו שהדברים לא יפעפעו בקרבו ויבעירו בו את הרגש היהודי החבוי? יתכן מאוד שאותה הלכה או מצווה שהוא ילמד את השני - תעשה בו מהפכה של ממש, וכפי שקרא בסיפור הבא:

   יהודי אחד פגש פעם באיזה מקום בחור שאינו שומר מצוות. הוא לא הכיר את הבחור הזה קודם לכן, ולא היה לו איתו שום קשר בעבר הרחוק.

   היהודי נכנס איתו לשיחה על שטויות ושאר ירקות, על גוון החסה בשטחים ושאר הקשקושים, ולאחר מכן העביר את השיחה לפסים יותר מהותיים. אמונה, השגחה, שכר ועונש... הוא סיפר לו על מצוות "נטילת ידיים" והסביר לו כיצד יש לבצע את הנטילה, ובסיום השיחה הוא נתן לו את כתובת הכולל שלו - והזמינו לבוא בזמנו הפנוי ללמוד איתו הלכות.

   כעבור שנתיים נכנס אל הכולל של אותו יהודי "בחור ישיבה", אשר דמותו נראתה לו מוכרת מאיזה מקום. להפתעתו הבחור מתקרב אליו, מחייך, ואומר לו את המילים הבאות:

   זוכר שנפגשנו... דיברנו... ובסוף לימדת אותי את מצוות נטילת ידיים? דע לך שבאותו רגע החלטתי לקיים את המצווה הזו. למחרת בבוקר כשנטלתי ידיים, הרגשתי הרגשה מיוחדת. קדושה טהרה, התרוממות.

   באותו רגע החלטתי לקבל עלי עוד משהו, והתחלתי ללמוד קצת הלכות. פתאום נגלה לי עולם נפלא, עולמה של תורה. התרוממתי עוד קצת, והחלטתי ללכת לישיבה. והתוצאות... עומדות לפניך היום. בחור ישיבה מושלם. אתה יודע ממה כל זה התחיל? ממצוות נטילת ידיים שלימדת אותי!

   הוא אשר אמרנו. לעולם אין להחמיץ אף הזדמנות לְזַכּוֹת יהודי בתורה ומצוות, עלינו לעשות את שלנו - גם אם מדובר בהזדמנות עראית וחד פעמית, ובורא עולם כבר ידאג לשאר.

   נסכם את המאמר בהכרזה הבאה:

   כל יהודי הוא "קטר", ובכוחו לגרור "קרונות" רבים. הוא יכול להשפיע על הוריו, אחיו, בניו, ואפילו על אנשים זרים - כמו שראינו בסיפורים הנ"ל. ואם הוא יתאמץ בעבודת ה' כפי כוחו וישתדל להיות עקבי בדרכו, כל מי שיבוא איתו במגע - יתקדש ויטהר.

   את המסר הזה חייב כל אחד להפנים ולאמץ, ובפרט מי שמנהיג קהילה או משפחה. משום ששם הוא "קטר" בעל כורחו, והתנהגותו הרוחנית משפיע על כולם לטוב ולמוטב.

   ומי לא רוצה שמשפחתו תצליח?