יוסף היה בן שלושים כאשר פרעה הצהיר: "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ", והורה ליוסף ולכל מצרים: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ " (בראשית מא מ). ואכן יוסף הצליח מאוד וסיפק אוכל למצרים בשנות הרעב, וקנה את כל העם ואת אדמתם לפרעה (בראשית מז כג).

אולם כאשר יעקב מת בגיל 147, כשנים עשר שנים לאחר תום הרעב, יוסף בא לביתו של פרעה, עמד בכניסה ובקש באדיבות ובכבוד מאנשי המלך: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם, דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר: אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי, וְעַתָּה,אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי, וְאָשׁוּבָה" (בראשית נ ה).

הכתוב מספר שיוסף לא נכנס לפרעה ואפילו לא בקש להכנס, אלא דיבר עם אנשי המלך בכניסה לארמון. ופרעה לא הזמין את יוסף להכנס, אלא ענה לו בקיצור: "עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ" (בראשית נ ו). מפרשים רבים ראו בזה סימן של ירידה בכוחו ובחשיבותו של יוסף.

רש"י מסביר שאסור היה ליוסף באבלו להכנס לארמון, כמו שלמרדכי בלבוש שק אסור היה לבוא לשער המלך (אסתר ד ב). אולם הפרוש של רש"י אינו מספק, כי אם פרעה היה צריך את יוסף הוא היה יכול לדרוש מיוסף להתרחץ ולהחליף בגדים, כשם שיוסף הורץ מהבור (בראשית מא יד), וגם מרדכי החליף בגדיו וחזר לשער המלך כדי לפגוש את המן (אסתר ה ט).

אולם ניתן להסתכל על הסיפור בצורה שונה:

כאשר יעקב ביקש שיוסף ישבע לו שהוא יקבור אותו במערת המכפלה, יוסף ענה: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (בראשית מז ל), אבל סרב להשבע. ניתן להבין שהיתה ליוסף סיבה חשובה לנסות להתחמק מהשבועה, ולצאת ממצרים לתקופה ארוכה. ניתן להבין שפרעה היה צריך את יוסף יום יום, כי בלי יוסף איש לא הרים יד או רגל.

יעקב הבין שיוסף מנסה להתחמק, ולכן יעקב דרש בשנית: "הִשָּׁבְעָה לִי", וליוסף לא היתה ברירה, והוא נשבע לו (בראשית מז לא).

יוסף ידע שהוא חייב למלא את שבועתו לאביו. יוסף היה חייב לגרום למצב בו אסור יהיה לו לבוא לפרעה, וכך לפרעה יהיה קל לתת לו לצאת לכנען לקבור את אביו. ידוע שלכהנים אסור להכנס לבית קברות ואסור להם לגעת במת, חוץ מאשר במת שהוא קרוב משפחה (ויקרא כא א-ב). עכשו יעקב מת, וכפי שאלוהים הבטיח ליעקב (בראשית מו ד) ודרש מיוסף, יוסף היה ברגע מותו של יעקב, נגע וסגר את עינייו, נישק ובכה עליו (בראשית נ א). בצורה זאת יוסף הפך לטמא, שאי אפשר לרחוץ את טומאתו ולהחליף את בגדיו. כך אסור היה ליוסף להכנס לפרעה עד זמן מה לאחר הקבורה, כשם שהנערות חיכו שנה לפני שהן הובאנה לפני המלך אחשורוש (אסתר ב יב).

כך יוסף הטמא בא בכבוד לארמון-פרעה ובקש רשות לקבור את אביו. פרעה לא היה יכול להזמין אותו להכנס ולא היה יכול להעזר בו ישירות. לפרעה לא היתה ברירה אלא לאשר את החופשה ליוסף, ולדרוש מיוסף לשוב במהירות כפי שהוא הבטיח: "אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי, וְאָשׁוּבָה" (בראשית נ ה).

אנו רואים שיוסף היה מאוד חשוב לפרעה, ופרעה לא רצה להיות בלעדיו. לכן יוסף, בלי צורך לקבל אישור מפרעה, לקח איתו "גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים, וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד" (בראשית נ ט), כדי להבטיח שהוא יחזור במהירות ובשלום לפרעה.