"וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים הא-ל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו [מצותיו] לאלף דור" (דברים ז,ט). 'תניא, רבי מאיר אומר: נאמר "ירא אלקים" באיוב, ונאמר "ירא אלקים" באברהם. מה ירא אלקים האמור באברהם מאהבה, אף ירא אלקים האמור באיוב מאהבה. ואברהם גופיה מנלן? דכתיב (ישעיהו מא, ח) "זרע אברהם אוהבי". מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה? איכא הא דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור. הכא כתיב (שמות כ, ה) "לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי" והתם כתיב (דברים ז, ט) "ולשומרי מצותיו לאלף דור"' (סוטה לא,א). השכר על העשיה מאהבה היא לאלפיים דור, ולעושה מיראת ה' זה לאלף דור. בפשטות נראה שהעושה מיראת ה', מקבל שכר במעלה שלמה, שזה מצויין באלף. אולם נראה יותר מזה, ששכרו כעין שכר של זמן הנאמר בה': "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר" (תהלים צ,ד), שלכן כשאדם פועל בעולם בהליכה בדרכי ה', הוא מתקן את העולם שנברא בשבוע ימים, שכל יום יש לו חשיבות, וכך אותו אדם פועל ומתקן בעולם, ולכן כעין יום אחד, שלא כל הבריאה כולה תוקנה, אלא דברים בעולם, ולכן כיום. לכן כנגד יום שזה כעין אלף, מקבל שכר לאלף. זה מתגלה בדורות, שכל דור יש לו מעלה משל עצמו (כעין הנאמר: 'ירובעל בדורו, כמשה בדורו. בדן בדורו, כאהרן בדורו. יפתח בדורו, כשמואל בדורו' וכו'. [ר"ה כה,ב] שכל דור יש לו מעלה משל עצמו ע”פ הקיים בו) ולכן זה מתגלה באלף דורות. (וכן נראה שכל דור יש לו תיקון משל עצמו, ולכן כעין כל דור שקול כעין יום בבריאה). ובעושה מאהבה, כיון שמעלתו גדולה יותר, אז כעין כפול. נראה שזה מרומז גם בכך שאברהם הוליד את יצחק בגיל מאה, שיש עניין במיוחד שנולד בגיל זה, שלכן מרומז ב"לך לך" על גיל מאה: 'לך לך מהו? לך לך: ל' שלושים כ' עשרים, הרי עולה בגימטרייה ק' רמז לו, כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר. הדא הוא דכתיב: "ואברהם בן מאה שנה" וגו'' (תנחומא לך לך סימן ג). אברהם היה דור עשירי מנח, ודור עשרים מבריאת העולם: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כלם' (אבות ה,ב) אברהם היה כנגד כולם, כך שהיה כעשרים, וקשר מעלתו בעולם זה גיל מאה בהולדת יצחק שהוא ממשיכו לתיקון העולם, ולכן כעין מאה כפול עשרים שזהו אלפיים דור. והוזכרו ע"פ עשרה דורות, כדי לרמז שיש גם עניין של אלף דור. (ונראה שעשרה דורות מרמז לעשרת הדברות, שבנח נעשה בירידה מהתיבה כעין מעמד מתן תורה שבו קיבלו על עצמם שבעת מצוות בן נח, שזה תיקון בעולם [ראה ב'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, פרשת "נח"] ואף אברהם שמר את כל המצוות, ונאמר בו שנטע "אשל בב"ש" ודרש היהודי הקדוש, שאש"ל ר"ת 'שני לוחות אבנים', נראה שרמז בזה על הפצת התורה בעולם, שאברהם היה מפיץ שם שמים בעולם ע"י שעשה חסד עם הבריות שהיו באים לברכו וכו' [תנחומא "לך לך" סימן יב] ולכן האש"ל מרמז על גילוי תורה בעולם. לכן בשניהם יש עניין של קשר לתורה-קדושה בעולם, ולכן כעין עשרה דורות הם כנגד עשרת הדברות שירדו לתיקון העולם). נראה שהעניין של אלף קשור לתורה, שלכן מקבלים ע"פ אלף (או אלפים). שאמרו חז"ל: 'א"ר אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא: עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא. אמרה לפניו: רבש"ע, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי! אמר לה הקב"ה: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ" וגו' למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלקיך". רבי הושעיא אומר: למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאֶלֶף שנאמר (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור"' (ב"ר א,י). הרי ש-א' מסמל את התורה, שהדברות פתחו ב"אנכי" (וכל התורה-תרי"ג מצוות, מרוכזת בדברות) וזה קשור עם שמירת התורה בקשר לאלף דור. ממילא נראה שלכן יש שכר לאלף דור, כיון שיש קשר בין התורה לאלף דור בהקשר לאות א'... (נראה שהאות א' מרמזת שהכל מה', הוא האחד והיחיד, ולכן יש ל-א' פתחים לכל צד [מעלה, מטה, ימין ושמאל]. כך התורה באה לעולם לגלות את ה' בעולם, להראות שהכל ממנו). לכן גם קודם לנתינת התורה היה צריך להיות אלף דורות: '"אמחה את האדם אשר בראתי" אלף דור עלו במחשבה להבראות. וכמה נימוחו מהם? ר' הונא בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי אמר: ט' מאות וע"ד דורות. מאי טעמיה (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור" זה התורה' (ב"ר כח,ד) וכן נאמר בגמ' (שבת פח,ב) שהתורה קדמה לעולם 974 דורות. יוצא ע"פ המדרש, שהדורות שלא נבראו כעין נמחו יחד עם המבול, כיון שהם קשורים לרוע בעולם, בחטאים שהם ההיפך מהתורה. נראה שהטעם של אלף דורות (שלכן זהו 974 דורות, כיון שכ"ו דורות היו מבריאת העולם עד מתן תורה כך שסה"כ יוצא אלף לפני מתן תורה) זה כעין קשר לתורה, שקשורה ב-א', וכנגדו אלף. מה שהעולם מתחיל בלי תורה, זה כעין הנאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב) שה"אנכי" (שזהו שמתחיל ב-א') מזכיר את יציאת מצרים שהיינו שם עבדים. במצרים שקענו במ"ט שערי טומאה וכמעט נאבדנו, מתוך שהיינו אצל המצרים הטמאים. ע"י שעבודנו אצל המצרים הרגשנו כמה רע זה הקשר לטומאה, ולכן יש מזה כח חזק להיפוכו, לקשר לתורה. כך גם נראה שבבריאת העולם קודם יש ריחוק מטומאה, כמו בנ"י בטומאת מצרים, ואז בא הכוח להיפוכו, למתן תורה ותיקון העולם, מתוך בירור כמה רע זה הריחוק מהקב"ה ותורתו (כמו שהתגלה באנשי המבול, וכמותם היו הדורות שקודם למתן תורה) ומזה דחיפה אדירה לגילוי ה' בעולם ע”י תורתו. עניין האלף קשור לתיקון העולם ע"י התורה, ולכן זמן העולם עד הגאולה קשור ע"פ אלפי שנים, ובחיבור לשבוע הבריאה (שזהו העולם שאותו מתקנים): 'כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" ואומר (תהלים צב, א) "מזמור שיר ליום השבת" יום שכולו שבת, ואומר (תהלים צ, ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור". תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (סנהדרין צז,א) הרי שזה ע"פ אלפי שנים, וקשור לבריאה (יום השבת) וקשור לקדושה בעולם (שמיטה) [וכן יש עניין של ע"פ אלפיים שנה, כמו בשכר של העושים מאהבה ששכרו לאלפים דורות]. מבריאת העולם עד מתן תורה עברו כ"ו דורות, נראה שזה כנגד פעמיים 13, כנגד בנ"י שבפרוט בקשר לא"י יש כעין 13, ששבט יוסף מתחלק לשנים (אפרים ומנשה) ולוי גם קיים (אמנם כעין מופרד מ12 השבטים, אבל עדיין קיים ולכן יש להתחשב בו). ונאמר "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם" (תהלים קה, ח-יא) הרי שיש קשר בין אלף דורות, לא"י (ותחילתו אצל אברהם, שהוא קשור לדור עשירי מנח, ולכן רמז לאלף כמו שאמרנו, וגם קשור לכלל האבות שהובטחה להם א”י) ממילא בא"י שבה יש התפרטות של השבטים לכעין 13, בזה יש קשר לאלף דורות. שהם (974 דורות) נאבדו, ולא התקיימו, ורק כ"ו דורות נבראו, וזה קשור לגילוי 13 בבנ"י. בנ"י כשיצאו ממצרים התעלו ממ"ט שערי טומאה של מצרים, עד למעלת הקדושה בהר סיני במתן תורה, וזה דומה לעולם כמו שאמרנו. לכן יש כעין כפול, לומר שמעלים מהטומאה והסתר של ה', עד לשלמות המעלה של גילוי ה' שנעשה במתן תורה, ואנו ממשיכים לפעול בהמשך לזה עד לתיקון השלם של העולם. גם אפשר שזה כפול, רמז שיש גם עניין של אלפיים דורות, שזה כפול, בהקשר לשלמות הקדושה-כשנעשה מאהבה. וזה קשור לא"י, כיון שדווקא בא"י זהו שלמות הקדושה, שעיקר התורה חלה בא"י (ספרי "עקב" מג). נראה שלכן בבריאת העולם נאמר: “בראשית". שמרמז: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה, שאנו מקדשים את העולם. ועוד נאמר: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". (רש"י. שם). שתחילת התורה באה לספר לנו על קשר שלנו לארץ ישראל, כיון שזה קשור לתיקון העולם שנעשה ע"י שמירת התורה על ידנו בא"י, כמו שאמרנו. נראה כקצת רמז למה שאמרנו על אלף בהקשר להולדת יצחק, שמובא בגמ': 'ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ, טז) "הנה הוא לך כסות עינים". אמר לה: הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה, יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים, ונתקיים בזרעה, דכתיב (בראשית כז, א) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"' (ב"ק צג,א). הרי שדבריו של אבימלך "כסות עינים" קשורים ליצחק, ובפס' נאמר: "ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים" (בר' כ,טז) הרי שיש קשר לאלף (כמתגלה בכסף) עם יצחק.