במענה משה אל קרח על טענותיו נאמר "וידבר אל קרח גו' בוקר ויודע ה' את אשר לו" (טז, ה). יש לבאר על דרך החסידות שב"בוקר ויודע ה'" ענה משה וביטל טענתם של קורח ועדתו:

טענת קורח היתה "כי כל העדה כולם קדושים גו' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". והיינו, שלמרות שגם קורח ידע גודל מעלת משה רבינו בידיעת התורה והשגות רוחניות, מ"מ טען שאין על משה להתנשאות על "קהל ה'", כי "המעשה הוא העיקר" (אבות פ"א מי"ז), ובנוגע לקיום המצוות במעשה בפועל הרי כל ישראל שווים, ואין חילוק בין אופן קיום מצוה על ידי משה רבינו לאופן קיומה על ידי הפשוט בישראל.

ענין המצוות הוא להוסיף אור בעולם, ובשעה שחסרה הכוונה הנכונה בעת קיום המצוות, הרי לא זו בלבד שיכול להיות שהמצוות לא "יאירו" את העולם, אלא מצוות אלו יכולות להגביר את החושך הרוחני בעולם. וכנראה במוחש, שלפעמים אדם מקיים מצוות והמצוות מוסיפות לו גאווה, ועד שאפשר שיקיימו מצוה רק כדי לרמות אנשים, כמובא בתוס' (ד"ה כאלישע – שבת מט, א) על "אותן שעושין מחמת מרד" – "שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם".

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1048 ואילך)