בדר"כ נוהגים לשים שלוש מצות בליל הסדר, מביא על כך מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א: 'מערך הסדר כאן מבוסס על שיטת ההלכה הקבועה בשו"ע הלכות פסח סימן תע"ג סעיף ד' וכן דעת רוב הראשונים שמסדרים את הסדר בשלש מצות מצוה, שתיים בשביל לחם משנה כשאר יום טוב, ואחת האמצעית כדי לבצעה לשתים, חציה האחד לקיים בה מצות אכילת מצה הנקראת לחם עוני, ודרכו של עני בפרוסה, וחצייה השני לאכילת אפיקומן, וזוהי שיטת חכמי צרפת ואשכנז. אבל שיטת הרמב"ם ונוסח תימן, וכן סובר הגר"א שהסדר נערך בשתי מצות מצוה בלבד, ואחת מהן נחלקת לשתיים לקיים בה לחם עוני, ולדעתם אין דין של לחם משנה בפסח מפני שנאמר לחם עוני' ('מקורות והערות לנוסח האחיד'). ברור שזהו הטעם האמיתי לקביעת שלוש מצות ע"פ ההלכה. והנה אולי אפשר שכיון שכבר נתקן לשים שלוש מצות, אז יש בזה על הדרך גם בכדי לרמז לעוד דברים: א. ליל הסדר סובב סביב העקרון של פסח מצה ומרור: 'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור' (משנה פסחים י,ה), שזה הבסיס לליל הסדר, ולכן חובה לאמור אותם, ובלי זה לא יצא. ליל הסדר מעורב עם ארוחת החג, ששניהם באים יחד (שבארוחה אוכלים פסח מצה ומרור, וסביבו מספרים את ההגדה ואומרים במילים את שלושתם). לכן במצות שהם בסיס האוכל נירמז על שלושת העקרונות שיש בשלושת אלו (שזה כנגד השעבוד הגאולה והזריזות) ולכן שלוש מצות. ב. המצות כנגד היציאה ממצרים (בזריזות): 'מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים' (משנה שם) ולכן במצה נירמז על המהות של בנ"י, שלכן זכינו ליגאל ממצרים. והנה מהותם של בנ"י בא לידי גילוי חיצוני במידות בנ"י: 'אמר: שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך", ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם", גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו' (יבמות עט,א). הרי שהזיהוי של בנ"י הם במידות אלו, ולכן גם זהו ההבדל ביננו למצרים, ובנ"י במצרים כמעט שנטמעו במצרים, ולכן יצאנו משם בזריזות כדי שלא נשקע בתוכם (שהינו כבר ב-מט שערי טומאה). לכן במצה שמרמזת על הזריזות בגאולת מצרים, שבא לשמור על בנ"י ביחודם, קשור למידותינו. לכן במצה נירמז על שלוש המידות של בנ"י, בשלוש מצות. ג. לבנ"י נאמר ארבע (או חמש) לשונות של גאולה, שיצאו ממצרים. והלשון הרביעית היא "ולקחתי" שהיא כנגד מתן תורה, שזה היה כבר לאחר היציאה עצמה. לכן כנגד היציאה מגלות מצרים עצמה זה נאמר בשלוש לשונות הראשונות. לכן במצה שמסמל את היציאה ממצרים בזריזות כדי שלא ליטמע בהם, שזה בחיבור למצרים, זה קשור לשלוש הלשונות הראשונים, ולכן כנגדם שלוש מצות. ד. אולי בא לרמז על קשר לגאולתנו, ע"פ הנאמר: 'והאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה' (סוטה ט,א) ('ג' כוסות - בחלומו של שר המשקים'. רש"י). שיוצא שמצרים מוכים שלוש פעמים בשל מעשה שעבודנו, ולכן מרמזים על גאולתנו בזריזות, שלכן ניפסק המכות אז, כשיצאנו, אבל בעצם עדיין לא נגמר עונשם... ה. כנגד שלוש סיבות שהיו לזכותנו, שניגאלנו בהם: '...ובזכות שלשה דברים יצאו בני ישראל ממצרים: לא החליפו לשונם, ולא הלשינו איש רעהו, ובייחוד השם' (פרקי דר"א, מח) לכן מציינים במצה שכנגד הגאולה שהיו שלושה דברים לזכותנו לגאולה. ו. המצה מסמלת את הזריזות, וביציאת מצרים היו שלושה שהזדרזו: '"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן", זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שְׁמוֹת יא,ז) "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" הֲרֵי חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל אָמוּר. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן"? זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר:"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן", זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן מִצְרָיִם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם", הֲרֵי חֶפְזוֹן מִצְרָיִם אָמוּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר "בְּחִפָּזוֹן"? זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה חֶפְזוֹן שְׁכִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (שִׁיר הַשִּׁירִים ב,ח) "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת." וְאוֹמֵר: (שִׁיר הַשִּׁירִים ב,ט) "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".' וכו' (מכילתא פסחא ז). הרי שהיה חפזון לשלושה (אמנם חלקו על מי נאמר בפס', אבל בעצם מודים ששלושה נחפזו, ולכן גם במצות מסמלים שלושה השייכים לחפזון. ז. אולי בגלות מצרים היו שלושה סוגים של רמות גלות. הלוים כלל לא שועבדו: 'אמר רבי יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך' וכו' (שמו"ר ה,טז). והנה ישנו מחלוקת על "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" וגו' (במדבר יא,ה). הרמב"ן מפרש: 'לפי פשוטו, כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים' (במדבר יא,ה. רמב"ן) ואילו בספרי למדו: '"זכרנו את הדגה”. וכי יש בענין, שהיו המצרים נותנים להם דגים בחנם? והלא כבר נאמר "ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם”, אם תבן לא היו נותנים להם בחנם, דגים היו נותנים להם בחנם? - ומה אני אומר חנם - חנם מן המצות', וכן פרש"י שם. יוצא שיש שתי אפשרויות להבין האם אכלו כראוי במצרים או שלא. ובפשטות ניראה שתלוי במה היו עובדים, שאלו שעבדו בדגים וכו' אכלו מהם, כיון שהיה תוך כדי עבודה. ואילו אלו שעבדו לדוגמה בבניין, לא נתנו להם סתם כך אוכל כראוי בחינם. יוצא שיש שתי רמות של שעבוד, ומימלא סה"כ יוצא (עם שבט לוי שלא עבד בכלל) שיש שלוש רמות של שעבוד מצרים, וכנגדם אנו שמים שלוש מצות שהם "לחם עוני", שרומז על שעבוד מצרים. ח. גאולת מצרים היתה עם זכרון ההבטחה לאבות (שמות ב,כד), לכן רומזים במצה שהיא זכר לגאולה על שלושת האבות. (ויש כיסויי מצות שרשום בהם אברהם יצחק ויעקב). ולפי זה גם מובן שבוצעים את המצה האמצעית, כנגד יצחק, שבגאולה העתידית יצחק יחלק עוד ועוד מהדין על ישראל (וכן יאמר לה' שיתחלקו חצי חצי) [שבת פט,ב]. לכן בהקשר לגאולת מצרים רומזים גם על הגאולה העתידית (שהיא כעין המשכה). ט. ביציאת מצרים היו שלושה מנהיגים לבנ"י: משה אהרן ומרים, ולכן כנגדם מסמלים את ההנהגה ביציאת מצרים בזריזות. י. במצה האמצעית יש את האפיקומן שהוא כנגד קרבן הפסח. ובזמן שביהמק"ד היה קיים היו אוכלים שני קרבנות בליל הסדר: '...וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר' (רמב"ם חמץ ומצה ח,א). מימלא כמו שהמצה היא כנגד הפסח, כך אפשר שעוד מצה היא כעין כנגד החגיגה (של יום יד), ועוד מצה כנגד המצה שהיא חשובה כשלעצמה, וכך זהו שלוש מצות. יא. בהגדה של פסח ישנם שלושה עניינים: 'ההגדה של פסח כוללת בתוכה שלושה מוטיבים: סיפור, הגדה ושירה. הסיפור מכוון לעבר... ההגדה- מגיד, מכוונת להווה... השירה פניה לעתיד...' (מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'משנת הגורן' 'סיפור ההגדה ושירה בליל הסדר') מימלא כיון שיש בהגדה כנגד שלוש אלו, אז גם במצה מסמלים כנגד שלוש אלו, שגאולת מצרים מעלה את שלושת עניינים אלו (וכן היא גאולה המשפיעה על העבר ההווה והעתיד). יב. בגלות מצרים היו שלושה גזרות למיתה: 'ואמר ר"י בר' חנינא: שלש גזירות גזר. בתחילה אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף אף על עמו גזר' (סוטה יב,א) ואף אם לא נחשיב את הגזרה אף על עמו, יש את עצם גזרת השעבוד על בנ"י, שבזה לא נתחשב רק בגזרת המיתה, אלא על כלל הגזרות למיעוט בנ"י. או שנחשיב לגזרות המיתה גם את גזרת שחיטת התינוקות, ששחט בכדי להתרפאות (שמות ב,כג. רש"י). יג. שעבוד מצרים היה בשלושה שלבים. בתחילה התחיל בצורה טובה: '"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" רבי אלעזר אמר: בפה רך' וכו' (סוטה יא,א-ב) 'בפרך בפה רך - משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה', אח"כ חייבום לעבוד בחינם, ולבסוף אף הכביד שלא לתת תבן (שמות ה,ו), לכן במצה שהיא לחם עוני, שמרמז על שעבודם מרמזים בשלוש. יד. שעבוד מצרים היה: '"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים" וגו'. אמר רבא: בתחילה בחומר ובלבנים, ולבסוף ובכל עבודה בשדה. "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים' (סוטה, שם). מימלא בשעבוד ("לחם עוני") היו שלושה סוגים של קושי: חומר ולבנים, עבודה בשדות, והחלפת המלאכות בין גברים ונשים. טו. בנ"י ביציאת מצרים, לא סתם יצאו אלא גם גרמו לעולם להאמין ע"י המכות בשלוש יסודות של אמונה בה': יש ה', שהוא משגיח בעולם, ושהוא כל יכול (ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'דצ"כ..'). לכן במצות שמרמזות על הגאולה גם מרמזים על מה למדו בגאולה. טז. המצה היא כעין המן (ראה 'מועדי ישראל' 'שלוש שיטות..' למרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א) ובא"י הפירות קדושים ולכן כעין המן: 'אמנם א"י פירותיה הם ע"י הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם' (חסד לאברהם ג,כא). מימלא המצה מרמזת על שני סוגי אוכל קדוש, ולכן זהו שלוש (יחד עם המצה). יז. אולי במצה מרמזים כנגד שלושת אותיות "פרך" כנגד השעבוד-העוני, וכן על שלושת האותיות של 'רדו' שהוא הזמן שהיו בגלות וניגאלו. יח. כנגד הזריזות בהופעת משה: "ותצפנהו שלשה ירחים" (שמות ב,ב) ולא יכלה יותר מזה, והיתה חייבת להוציאו. וכך קרה בשל היותו יסוד הגאולה בזריזות.