חלק מהעלון.. לעלון המלא [email protected] נא לשלוח מייל. 

חלק מהעלון : 

נפתח בסיפור על הבעל שם טוב, שהביא הרב שלום ארוש שליט"א בהגדה שלו לפסח. 

מספרים על הבעל שם טוב הקדוש שיצא לנסיעה יחד עם בתו אדל, ושמשו רבי הירש סופר. כך נסעו מכפר לכפר ומעיר לעיר עד שהגיעו בערב חג הפסח לעיר איסטנבול.                    בברלין שבגרמניה היה יהודי עשיר מאוד שלא היו לא ילדים ולא מצא תרופה למכתו, ושמע על הבעל שם טוב, כולם סיפרו לו על קדושתו והוא החליט בליבו ללכת למז'יבוז לקבל ברכה ממנו. הכין לו עגלה עם סוסים טובים והרבה כסף וזהב ונסע למז'יבוז עם אשתו כדי לקבל ברכה. כשהגיעו למז'יבוז ביררו היכן גר הצדיק, אך לצערו אמרו לו כולם שהבעל שם טוב יצא לכיוון ארץ ישראל לא מזמן והוא לא נמצא. מהר מאוד בירר העשיר את מסלול נסיעתו של הבעל שם טוב והחליט לרדוף אחריו ולהשיגו על מנת לקבל את ברכתו. ובכל מקום שהגיע העשיר אמרו לו שהבעל שם טוב היה כבר באותו מקום והמשיך הלאה למקום אחר, עד שהגיע העשיר לאיסטנבול גם להיכן שהיה הבעל שם טוב באותו רגע. העשיר הבין שהוא יצטרך לחגוג את חג הפסח באותו מקום ולכן שכר לו חדר נאה וגדול בקומה עליונה במלון יוקרתי ודאג לכל צרכי החג. לאחר מכן הלך לחפש אחרי הבעל שם טוב. הוא הירהר בדעתו שהעיר גדולה, וודאי יהיה לו קשה למצואו, החליט ללכת לחוף הים שם כל האנשים מסתובבים ומתרכזים ושם הוא יוכל לשאול האם שמעו או ראו את הבעל שם טוב. והינה גם הבעל שם טוב שהגיע לעיר הזאת שכר גם חדר במלון הזה שהיה בו העשיר, אך הבעל שם טוב שכר חדר קטן במרתף המלון כי לא היה לו מספיק כסף לחדר רגיל. אדל ביתו שאלה את אביה הקדוש, היכן יעשו ליל סדר? אין להם כסף לכלום, כל הכסף הלך לחדר העלוב והקטן. לא ענה לה הבעל שם טוב כלום, רק אמר ה' יעזור, ה' יעזור, והלך לבית הכנסת ושהה שם. והיא מרוב ביטחונה בה' הלכה כבר לארגן את בגדי החג ולכבסם כיבוס קל בחוף הים. אותו עשיר התייאש עבר בין כל האנשים ואף אחד לא שמע ולא ראה את הבעל שם טוב, העשיר כבר עמד לעזוב את המקום, לפתע הוא רואה את בתו של הבעל שם טוב, שאל אותה "האם שמעת או ראית את הבעל שם טוב ?" אמרה לו מהר "כן, זה אבי והוא מתאכסן במלון במרתף בחדר הקטן ביותר." שמח הגביר שמחה גדולה על שמצא את האיש הקדוש. הוא ביקש ממנה למסור לאביה שהוא מזמין אותם לליל הסדר אצלו בקומה העליונה של המלון בחדר הכי יוקרתי של המלון. כשחזרה אדל סיפרה לאביה על העשיר שפגשה שחיפש אותו והכין עבורו ליל סדר ענק בשפע רב. היא שמחה מאוד על הנס שקרה, אך על פניו של הבעל שם טוב לא היה ניראה שום שמחה או שום יחס שונה, פניו נישארו כמו שהיו. לאחר תפילת ערבית נכנס הבעל שם טוב ישר לחדרו של העשיר ולא דיבר כלל. רק ערך את הסדר כהרגלו. לאחר שעבר חצי מהסדר, פנה הבעל שם טוב לעשיר ולזוגתו "יודע אני עבור מה באתם וכבר נושעתם". תכף לאחר שאמר מילים אלה נפל הבעל שם טוב עם ראשו על השולחן ונשמתו עלתה למעלה, הזוג שראה זאת נבהל ולא הבין מה קורה, תוך כדי הם רואים את הבעל שם טוב ממלמל כמה מילים.. לפתע הם שמעו את הבעל שם טוב שנשמתו חזרה אליו ואמר "טוב אם כך אעבוד את ה' מעתה בלי עולם הבא". אחר כך התעורר הבעל שם טוב ששמחה גדולה בפניו ואור גדול בוקע ממצחו. וסיפר להם שבזמן שבירך אותם התעורר עליו קטרוג גדול מלמעלה, שכן הם היו עקרים הזוג הזה, והיה צריך לשנות בגלל ברכתו את הטבע, ובגלל הקטרוג שהתעורר למעלה היה צריך להחליט הבעל שם טוב או להפסיד את העולם הבא שלו וברכתו תתקיים, או שברכתו לא תתקיים ולזוג לא יהיו ילדים. העדיף הבעל שם טוב ואמר שהוא מחליט לאבד את העולם הבא ושברכתו תתקיים. וכך היה, ראו בשמיים את מסירות הנפש של הבעל שם טוב על הזוג הזה והחליטו להחזיר לו את העולם הבא שלו וגם שברכתו תתקיים. ולכן חזרו אליו השמחה והאור לפניו. הבעל שם טוב חזר לערוך את ליל הסדר ושהגיע למילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו.." חזר על המילים בהתלהבות יתרה.. והינה, אז באותה עיר גזר המלך בהתייעצות שריו גזרה קשה על היהודים, מוות על כל הקהילה היהודית ביום הראשון של פסח. והשרים השביעו אחד את השני שלא יגלו שום דבר, שהגזירה תהיה בהפתעה מוחלטת ליהודים כך היהודים לא יספיקו לבטל את הגזירה. בין השרים היה שר אחד שאוהב את ישראל,ובא בבהלה ובמהירות אל פרנס היהודים וגילה לו על הגזירה. וסיים השר ואמר "חיי נתונים בסכנה אם יתגלה למלך או לאחד השרים שגיליתי לכם על הגזירה, אנא אל תגלו שאתם יודעים על הגזירה כי יחשדו בי". קרא הפרנס לרבני העיר להתייעץ איתם מה לעשות, הרבנים החליטו ללכת לאימו של המלך, שהיתה ידועה כאחת שאוהבת את היהודים. לכן ילכו אליה ויבקשו ממנה עצה כיצד להיחלץ מגזירת בנה. לאחר ליל הסדר, הלכו פרנס ורבני העיר לבית אימו של המלך. בדרך עברו ליד המלון שבו שהה הבעל שם טוב הקדוש, ושמעו אותו איך חוזר על המשפט "לעושה נפלאות גדולות לבדו.."  בשמחה גדולה מאוד חוזר על זה כמה פעמים. אמרו הרבנים לעצמם "אילו היה יודע יהודי זה על הגזירה הקשה שמרחפת לא היה שמח כל כך.." כשהגיעו לבית אם המלך ביקשו להיכנס אליה בשעה מאוחרת והאמא של המלך שראתה שהשעה כה מאוחרת הבינה שמדובר בסכנה ולכן קיבלה אותם. סיפרו לה על הגזירה שגזר בנה על היהודים, וביקשו ממנה שלא תספר לבנה שהיו אצלה, כי אף אחד לא יודע על הגזירה. ה' הכניס לה במוחה עצה חכמה והיא החליטה לעשות מעשה. מהר מאוד הלכה לבנה למלך, העירה אותו וסיפרה לו שאביו (בעלה) המנוח, בא אליה בחלום בפחד גדול, ואמר שאין לו מנוחה למעלה כי בקרוב הולכים כל זרעו ובנו וכל הממלכה לקרוס ולהיחרב מהעולם. ושאלה את בנה מה הוא עשה איזה חטא כלשהו במלכות אולי גזר גזירה כלשהי שבגללה קיבלו עונש כה גדול. אמר לה בנה הרבה סיבות ודברים לא טובים שעשה, אבל לא אמר לה על הגזירה של היהודים, והאמא כל פעם אומרת לו "לא, לא זאת לא הסיבה הזאת, חייבת להיות סיבה גדולה יותר שבגללה נקבל עונש גדול". עד שהודה וסיפר לה שהוא גזר על היהודים מוות בהפתעה, ומיד אמרה לו "בוודאי בגללה זה קיבלנו את הגזירה שכולנו נמות.." והמשיכה לכעוס ולהגיד לו " וכי עם היהודים אתה מתחיל? כל מי שמתחיל איתם לא יצא בשלום, לך וקרע את שטר הגזירה ושלא יוודע לאף אחד שהיתה קיימת גזירה זו..". לקח המלך מהר וקרע את הגזירה בפניה. חזרה האמא לביתה, סיפרה לרבני העיר שהתבטלה הגזירה, יכולים הם לחזור לביתם ולהודיע לכולם שיודו לה' על חסדיו הטובים שגמל להם לבדו ללא ידיעתם. כשחזרו לאחר כמה שעות בחזרה, עברו שוב דרך אותו מלון שבו היה הבעל שם טוב, ושמעו אותו איך שאוחז באותו קטע של ההגדה וחוזר על התיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו.. לבדו". עתה הבחינו שאומר זאת בשמחה יתרה ונרחבת יותר מהפעם הקודמת. למחרת בבית הכנסת סיפרו רבני העיר על הגזירה שהיתה וביקשו מכולם להודות לה' על הנס שניצלו. ובהזדמנות זו גם סיפרו על יהודי משונה אחד ומוזר, שחזר על המשפט הזה "לעושה נפלאות גדולות לבדו.." במשך מספר שעות בשמחה גדולה, וענה להם הבעל שם טוב שהיה שם "אלמלא יהודי זה לא היה קורה לכם הנס הזה.." רצו בני הזוג שהכירו את הבעל שם טוב לתת כסף עצום אך הוא לא קיבל מהם. רק הסכים לקבל סכום כסף עבור הספינה לו לבתו ולרבי הירש השמש, הנוסעת לארץ ישראל ונתנו לו כסף מספיק להגיע לארץ ישראל. והינה הבעל שם טוב לא חיכה כלל בעיר הזאת, וביום הראשון של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה לספינה לארץ ישראל. בדרך היתה סערה בים, עד שהיו כל נוסעי הספינה בסכנה גדולה. הנוסעים החלו להשליך חפצים מהספינה, כדי שלא תטבע מרוב הכובד, אמר הבעל שם טוב שהוא יודע בגלל מה הסערה. או שבשמיים לא רוצים שיוציא את כתביו שהיו עימו ולא פורסמו לאיש, או שרוצים שיוותר על בתו אדל בשביל להציל את כלל האנשים בספינה. אמרה לו אדל בתו, שהיא מוכנה למסור נפשה עבור האנשים בספינה וביקשה מהם שיורידו אותה למים כדי שהסערה תפסיק. הורידו אותה וראו שהסערה לא נפסקה, ביקש הבעל שם טוב לעלות אותה חזרה, אמרה לו בתו "יהיה לך נכד ממני שיכתוב חידושים וספרים יפים יותר מהכתבים שתזרוק עתה". החליט הבעל שם טוב לוותר על כתביו העיקר שהסערה תיפסק ולא יטבעו האנשים. איך שזרק הבעל שם טוב את כתביו מיד הים נרגע ונח מזעפו. כשהתקרבו לאי מסויים קירב רב החובל את הספינה לאי הזה וירדו כל הנוסעים באי לנוח מנסיעתם הקשה. הסתובבו הבעל שם טוב, בתו ורבי הירש ולפתע התנפלו עליהם שודדים וקשרו אותם לעץ ואיימו עליהם בסכין. צעק רבי הירש לבעל שם טוב שיעשה משהו ויושיע אותם, אך הבעל שם טוב שתק ולא דיבר. קירבו את הסכין לכיוונו של הבעל שם טוב ושוב צעק לו רבי הירש שיגיד להם משהו, אך הבעל שם טוב אמר לו שאין במוחו כלום ולא יודע כלום. ואז שאל הבעל שם טוב את רבי הירש "אולי אתה יודע משהו להגיד?" אמר לו רבי הירש שלא יודע כלום, יודע רק את הא' ב', ותכף ששמע זאת הבעל שם טוב, ביקש ממנו שיצעק את הא' ב' כסדרם. והתחיל רבי הירש כמצוות הבעל שם טוב להגיד בקולי קולות את הא' ב' ותוך שהוא צועק פתאום נשמעה עגלה רתומה בסוסים מתקרבת בצעדי ענק לכיוונם, השודדים נבהלו וברחו בפחד איום שלא יתפסו אותם, האנשים ירדו מהעגלה שיחררו את הבעל שם טוב ורבי הירש ואדל, והובילו אותם לספינה שהיתה באי. הם עלו לספינה והספינה טעתה וחזרה לאיסטנבול בחזרה. הבעל שם טוב ראה שזהו רצון ה' והשלים על הדבר והודה לה' על הנס שהצילו והשאירו בחיים. משום כך נוהגים חסידי הבעל שם טוב בשביעי של פסח לעשות סעודת הודיה ולהודות לה' גם על הנס שהציל את הבעל שם טוב ממוות וגם על קריעת ים סוף שהתרחשה בשביעי של פסח. ומסיימים ואומרים שמי שנשלח להציל את הבעל שם טוב ולהובילו לספינה הוא לא פחות ולא יותר אליהו הנביא.

סיפור נוסף על הבעל שם טוב

והמגיד ממעזריטש ממשיך דרכו של הבעל שם טוב ותלמידו, סיפר פעם על הבעל שם טוב סיפור יפה :

"הייתה זו שבת רגילה אצל הבעש"ט, השבת התנהלה כהרגלה עד לסיומה". ואז המשיך, "מיד לאחר סיום תפילת ערבית, עוד לפני ההבדלה, נכנסה אישה אחת לחדר הבעל שם טוב וחסידיו.  "רבי אתה מוכרח לעזור לי!" התחננה האישה, "אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה". הבעל שם טוב האזין לדבריה ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס את ידיהם לכיסים ולתת את הכסף שימצאו שם לאישה. למרבה הפלא הכסף שמצאו בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום שהאישה היתה צריכה". סיים המגיד ממעזריטש את סיפורו וביקש מתלמידיו לומר לו "מהו הלקח שיש ללמוד מסיפור זה? מה מיוחד בו?"   חסיד אחד אמר "הסיפור  מראה את קדושתו של הבעל שם טוב ואת הנס שקרה בגללו". חסיד אחר אמר שהדבר המופלא היה שהכסף שהיתה צריכה האישה זה בדיוק הכסף שהוציאו החסידים מהכיס. המגיד ממעזריטש דחה את הסיבות האלה ואמר שיש משהו אחר שיותר יפה ויותר מופלא בסיפור הזה. "לא חסרים סיפורי ניסים על הבעל שם טוב ורבים הסיפורים שהתרחשו, יש כאן משהו מיוחד אחר שהוא המסר בסיפור.." התעקש המגיד ממעזריטש. אף חסיד לא הבין את פשר דבריו ואף אחד לא הבין למה הוא מתכוון, מה מיוחד בסיפור הזה שאלו איש את רעהו. לאחר שכולם התייאשו אמר להם המגיד ממעזריטש "בואו ואגלה לכם מה המיוחד בסיפור. המיוחד בו הוא, שאפילו שהיה שבת קודש והתפללו ערבית, עוד לא הספיקו לעשות הבדלה, ונכנסה בפתאומיות האישה האומללה, מיד ציווה עליהם הבעל שם טוב להכניס ידיים לכיסים ולהוציא מה שיש בשבילה, אף אחד לא חשב בליבו ששבת ואין להם כסף בכיסים, ולכן זה המיוחד בסיפור שאפילו אף אחד לא אמר בליבו, "רגע, איך יהיה לנו כסף בכיסים? והרי שבת קודש, אף אחד לא עשה זאת, אלא כולם בהוראת רבם הקדוש, הכניסו ידיים לכיסים בלי להרהר באמונה והיה נס גדול והוציאו בדיוק את הכסף שהיתה צריכה האישה, בגלל האמונה שלהם. אף שידעו שאין כסף בכיסם הכניסו ידיים לכיסים כהוראת רבם." סיים המגיד ממעזריטש.

אף נחשון בן עמינדב, ראה מולו את הים, ומאחוריו את המצרים רודפים אחריהם,  למרות שהשכל אמר לא להיכנס לים כי בסוף עלולים לטבוע למרות הכל האמין בה' וקפץ ראשון וזכה שיקרע הים ויעברו בני ישראל. והינה אפשר להקשות, הרי בגמרא נאמר על רבי פנחס שבא לעבור בנהר ציווה עליו שיפתח ורבי פנחס איים עליו שייבש את הנהר, ועבר, לאחר מכן רצה גם היהודי לעבור ופנחס בן יאיר ביקש מהנהר שוב שיפתח בשביל היהודי והנהר נפתח. ושוב פעם רצה לעבור שם גוי ובשביל שלא יהיה חילול השם ביקש ממנו רבי פנחס שוב להיבקע ונפתח שוב. והינה יש להקשות, כאן משה רבנו הקדוש במעמד ים סוף, למה לא מצווה על הים להיפתח שהמצרים לא ישיגו אותם? וכאן רבי פנחס בן יאיר פותח את הנהר 3 פעמים? ואפילו בשביל גוי! איך יעלה על הדעת? והינה אפשר לתרץ שכאן היה כבר לרבי פנחס את התורה, והיה לו כוח לצוות ולשנות את הטבע ולפתוח את הנהר כי יש לו את כוח התורה. ושם למשה רבנו ולעם ישראל עוד לא ניתנה התורה ולכן עוד לא היה כוח לשנות את הבריאה והטבע, כי רק בעזרת התורה הקדושה יש כוח לצדיקים הקדושים לגזור גזירות וה' מקיימם בעזרת כוח התורה.

והינה זוג שמתחתן ומכניס בחייו את ה' יתברך זוכה שתהיה שכינה ביניהם. ואם חס ושלום לא מכניסים את ה' בחייהם ולא הולכים בדרך ה' אז חס ושלום יש מחלוקות ואין שלום בית. וזה נרמז באותיות "איש" ו "אישה" שאם מוציאים שם ה' (אותיות י' ה') אז נישאר מהאיש "אש" ומאישה "אש". וכן מקדש האיש את האישה בטבעת, שזה רמז לראשי תיבות :      טוב בית עם תורה. וכן נזכה כולנו להקים בית נאמן בישראל בעזרת ה'..

וכשם שנגאלו אבותינו ממצרים, נזכה גם אנו להיגאל ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן...

חג שמח ומבורך