בשניה השנית ליציאת מצרים עשו פסח. ואילו בשאר השנים של המדבר לא עשו את הפסח: '"ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש" בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא עשו אלא פסח זה לבד. וכן הוא אומר "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר" (עמוס ה). ר' שמעון בן יוחאי אומר: ישראל לא היו מקריבים, ומי היה מקריב שבטו של לוי, שנאמר "ישימו קטורה באפך"' וכו' (ספרי במדבר ט,ה [יח]). ראה ב'תורת המועדים'-'פסח דורות' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ברור עמוק של הדעות מדוע לא עשו במדבר פסחים אלא רק את הפסח הזה. והנה לדעה שלא עשו פסח במדבר בשל שחל רק מא"י: '"והיה כי תבואו אל הארץ" תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן' (מכילתא שמות יב,כה. עח). וכן מביא רש"י: '"והיה כי תבאו" - תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור' (שמות שם), מדוע התחייבו ע"פ הדיבור בשנה השניה, מה המיוחד בו?- מהרמב"ן משמע שזה חל תמיד כל זמן המדבר ע”פ הציווי: 'ועכשיו רצה הקדוש ברוך הוא וצוה שיעשו אותו כדי שתהיה זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון. והנה אמר תחילה "והיה כי תבאו אל הארץ" לומר שאין מצוה זו נוהגת בחוצה לארץ לדורות ועכשיו צוה שינהגו בה במדבר' (רמב"ן במדבר ט,א). יוצא מדבריו שהסיבה העצמית של פסח לא חלה אצלם, אלא רק מהכניסה לארץ, אלא שכדי שיזכרו את הגאולה כראוי נצטוו לעשות המשך לזכרון הפסח. אולם מרש"י מפורש שהתחייבו רק בשנה השניה, כך שלא שייך מטעם שיהיה רצף לזכרון היציאה. ובכ"א כיון שמצוות בל יראה חלה עליהם גם במדבר (כמו שמביא הרמב”ן בהמשך), אז זה לבדו גם מזכיר את נס היציאה?- אלא שבכ"ז בקרבן פסח יש זכרון בולט וגדול יותר. ואולי אפשר שבמצרים עשו את הפסח, אולם יכול להיות קטרוג שעשו זאת כיון שפחדו ממוות, כמו המצרים שכ"ך פחדו עד שעשו מלחמה: '"למכה מצרים בבכוריהם" - בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם, עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה' (רש"י. תהלים קלו,י) [וכן במדרש תהלים קלו]. לכן הצטוו מיד לעשות את הפסח שנה אח"כ, להראות שעשיית הפסח היתה מטעם אמיתי של רצון לחיבור לה', וזה במיוחד לאחר שעשו את העגל שהראו שהם כביכול קשורים לע"ז (ועוד יותר לפי מרן הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א שהסביר שהם באו להראות בעגל קשר למצרים [תורת המקרא "כי תשא"]) לכן הצטוו בפסח להראות שאינם קשורים לע"ז של מצרים. ואולי אפשר שבכוונה הצטוו בפסח הראשון, כדי לרמוז שבעצם עכשיו כבר היו צריכים להיות בא"י ולהתחייב בפסח (אלמלא חטאו בעגל והתעכבו בסיני), ולכן עליהם להזדרז כדי לבא לא"י ולכובשה, שפסח זה נעשה כדי לזרז לכיבוש א"י. וזה מתאים לדעה המובאת בתוס' (קידושין לז,ב. ד"ה 'הואיל') שגם פסח גלגל נעשה בתור הוראת שעה (אמנם מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א מביא דיוק והסביר שהתחייבו מצד הדין של כניסה לארץ) שמדוע צריך לעשות אז בהוראת שעה?- אלא שע"פ העניין של זירוז לכיבוש ונחלת א"י (שלתוס' רק לאחר כיבוש וירושה התחייבו) מובן שהצטוו בהוראת שעה בכדי לזרזם, וזה בפסח בסיני, שלאחריו יצאו לא"י, ובפסח גלגל שאז באו ליכנס לארץ. ואולי אפשר שלכאורה התורה חלה בא"י: 'ד"א, "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב". מג) אם כן כיצד ניתן בסיני?- לכן ניתן הוראת שעה לעשית פסח, שהוא מא"י, לומר שכזמני הר סיני הוא כעין א"י. ולכן בו ראוי לקבל את התורה. כיון שראוי לבא לא"י בחיבור עם תורה, לכן התורה נתנה קודם להגעתם לא"י, אבל כיון שהתורה קשורה לא"י לכן ניתן בכעין א"י, ע"י שה' ירד בסיני, ויחד עם השכינה נעשה כעין א"י. אולי זהו: '"וירד ה' על הר סיני" אף על פי כן "אף ה' ישכון לנצח" בבית עולמים' (ב"ר צט,א) ששכינת ה' היתה רק זמנית בסיני, אבל התמידות זה דווקא בא"י. אולי גם זהו 'תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל' (מגילה כט,א) ההרים עברו דרך סיני לא"י, שזה מרמז על הקשר של מתן התורה בסיני וא"י, בעניין של מיקום ותורה בא"י, שזמנית היה בסיני אולם עיקרו בא"י. ואולי אפשר ע"פ הרמב"ן שהתחייבו כל זמן המדבר, בא לרמז כעין כלל התורה, שעיקרה בא"י ומשום הציבי לך ציונים מתחייבים גם בחו"ל, כך בקרבן פסח שמביע את הקשר לה' הוא בא"י וכהוראת שעה בחו"ל.