"וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה" –לבן מודה לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ולא מודה לאלוהיו שלו.

"בִּגְלָלֶךָ"במשמעות 'מעצם קיומך' בביתי, ולא רק בזכות העבודה החרוצה שלך. על ההצלחה של יוסף נאמר בצורה שונה: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט ג), וברור שמדובר בעבודה חרוצה שהביאה פירות לפוטיפר, ולא ברכה לפוטיפר רק מעצם קייומו של יוסף בביתו.

לבן מודה שהוא קיבל ברכה. מה היתה הברכה שלבן קיבל?

לנו נראה שמדובר בצאן רב שיעקב הביא ללבן בזכות חריצותו. יעקב עצמו אומר זאת ללבן: "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ; וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי. כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי, וַיִּפְרֹץ לָרֹב, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי" (בראשית ל כט). כלומר אלוהים הביא ברכה כלכלית ללבן, כפי שאלוהים ברך את יצחק: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה" (בראשית כו יב).

אולם ברכה אינה מוגבלת לרכוש. לדוגמא לאברם היה הרבה רכוש לאחר שהוא ניצח את ארבעת המלכים, אבל ללא יורש הוא חשב שהוא ערירי (בראשית טו ב) ולרכוש אין ערך בעיניו.

אדם מודה לאלוהים על ברכה כאשר הוא מבין שיד אלוהים עזרה לו להצליח במשימתו והגנה עליו מצרות. הנה אלוהים  בברכתו הראשונה לאברהם אומר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יא ב), ומספר שנים אחר כך אלוהים אומר: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו א), ומיד אברם שואל: "מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית טו ב) ללא ילדים, ואלוהים עונה לו בתקיפות: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ" (בראשית טו ד).

הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל זה יורש.

כפי שמופיע בתהלים קכח ד-ו: "הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה. יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל."

מקובל שהאחים של הכלה מחליטים אודות התנאים לנשואי אחותם. כךלבן מופיע לפני בתואל אביו בשיחה עם עבד אברהם אודות רבקה (בראשית כד נ), כך דיברו בני יעקב עם מלך שכם אודות דינה אחותם (בראשית לד יד) ולא אביהם, יעקב, וכך מוזכר נביות אחי מחלת בת ישמעאל בנשואיה לעשו (בראשית כח ט). אולם לבן דיבר לבדו עם יעקב אודות נשואיה של רחל (בראשית כט יט) ואחיה של רחל לא השתתפו. ניתן להסיק שלרחל וללאה לא היו אחים (ואם היו אחים אז הם היו צעירים מאוד), אולם עשרים שנים מאוחר יותר ללבן יש בנים שעובדים איתו ומגדלים את צאנו (בראשית לא א), והם מראים את חוסר בגרותם כאשר הם כועסים שיעקב מקבל יותר מדי מאביהם ואפילו חושבים לפגוע ביעקב.

ייתכן שכאשר לבן הסכים להשיא את רחל ליעקב הוא קיווה שיעקב ישאר איתו וכך בני יעקב יהיו יורשיו, כפי שלבן קורא להם: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי" (בראשית לא מג). אולם אחרי שנולדו לו בנים לבן לא דאג שהוא ישאר ערירי והסכים שיעקב יעזוב עם נכדיו.

נובע מכאן, שכאשר יעקב בא ללבן, ללבן היו שתי בנות ולא היו לו בנים. לבן רצה בנים, ומאז שיעקב בא לביתו, בנוסף להצלחה ברכוש מעבודתו של יעקב, אלוהי יעקב ברך את לבן והוא זכה לבנים, ולכן לבן מודה לאלוהים בשמו המפורש.[1]

[1] מעניין שלבן מודה לאלוהי יעקב שהוא זכה בבנים, אבל רחל האמינה שהיא זכתה בבן בגלל תרפי אביה ולכן היא גנבה אותם בתקווה שהתרפים יביאו לה בן נוסף.