וירא התשס"ג

עם ישראל הוא עם סגולה.

"והייתם לי סגולה מכל העמים" ומה זה סגולה? "כי יעקב בחר לו יה', ישראל לסגולתו"

סגולה= נבחר=> ישראל הוא העם הנבחר.

מדוע דווקא עם ישראל הוא העם הנבחר ומתי הייתה הבחירה הזו?

את מועד הבחירה ניתן לראות בפרשת השבוע שעבר, במעמד ברית בין הבתרים.

שם הקב"ה כורת ברית עם אברהם "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת."

מדוע דווקא עם ישראל? לדעתי ניתן לראות תשובה לכך, בדברי הקב"ה עצמו, בפרשת השבוע. הקב"ה, לפני בואו להשמיד את סדום ועמורה, מחליט לשתף את אברהם בהחלטתו, וזאת משום שאברהם הינו "אב המון גויים" ולא ראוי לבצע משהו בגוי מסוים, ללא שיתופו.

הקב"ה אומר:" ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ" מדוע?

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" ומהי דרך ה'?

"לעשות צדקה ומשפט."

כלומר אברהם וזרעו נבחרו ע"י הקב"ה, מפני שאברהם יצווה ויחנך את זרעו לשמור את דרך ה' שהיא לעשות צדקה ומשפט.

מה זה "לעשות צדקה ומשפט"?

הביטוי "צדקה ומשפט" חשוב כל כך ומהותי כל כך, עד שהוא חוזר כ-40 פעם בתנ"ך כולו.

תכונה זו כל כך חשובה, עד כי הקב"ה מתהדר בה, כמו שאומר הנביא ירמיה:

"כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ"- מה זה לדעת את ה'- לדעת שה' עושה משפט וצדקה בארץ.

ולא רק זאת, אלא גם, רשע, שהתחייב מיתה בגלל רשעתו ורוצה לחזור, אין מספיקה לו תשובה בלבד, אלא אומר הנביא יחזקאל:"ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה" כלומר תשובה, וגם "ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה".

גאולת ישראל תלויה גם כן במשפט וצדקה- "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ניתן גם לומר "ציון"- היושבים בציון, "במשפט תפדה"- יגאלו בזכות המגיעה להם במשפט, "ושביה"- היושבים בגולה, "בצדקה"- הקב"ה יגאל אותם בחסד, בצדקה.

ניתן לראות שצמד מילים זה, ביטוי זה, הוא מאוד משמעותי. מדוע?

ננסה להבין ראשית את משמעות המילים.

נתחיל מהמילה השנייה "משפט", מפני שלדעתי היא הברורה יותר.

מה זה "משפט"- משפט זהו קודקס, ספר חוקים של חברה מסוימת, שעל פיו מסכימה החברה לנהוג. מי שסוטה מהכתוב בספר, החברה מחזירה אותו לדרך הישר, או לפחות מענישה אותו על מנת להרתיע אחרים.

ספר החוקים בא להבטיח חברה מסודרת.

האם משפט הוא המצאה שלנו, של עם ישראל? לא, מוכרים חוקי חמורבי שקדמו למתן תורה. העולם יצר לעצמו ספרי חוקים עוד לפני מתן תורה. הם אפילו צוו על כך במסגרת שבע מצוות בני נח- דינים.

נבחן את המילה הראשונה "צדקה".

צדקה מתבצעת כאשר פלוני נותן לאלמוני ממון (לאו דווקא כסף) ללא ציפייה לתמורה (להבדיל מקניה), על מנת לשפר את מצבו של אותו אלמוני המקבל (להבדיל ממתנה).

כלומר בפשטות, יש מישהו שצריך כסף לפרנסתו, מפני שמסיבה כלשהי לא הצליח להרוויח בעצמו, והנותן לו צדקה עושה זאת כדי שיוכל להתפרנס.

האם צדקה היא המצאה של עם ישראל? בהחלט כן. לא ראינו בשום מקום לפני כן, בשום עם אחר שקיים מנגנון של צדקה. להיפך מי שהיה בעל אמצעים היה משעבד את חסרי האמצעים.

כיום בכל העולם הקורא לעצמו נאור, קיימות אומנם מערכות רווחה, אך זאת רק לאחר שהיהדות הביאה רעיון זה לעולם.

האם צדקה ומשפט הולכים ביחד? האם זה טבעי לעשות גם צדקה וגם משפט?

לכאורה לא. צדקה ומשפט סותרים זה את זה. אם מישהו הפסיד בעסקיו אז המשפט אומר שזאת בעיה שלו, אך הצדקה אומרת שיש לעזור לו.

יש דוגמא המדגישה כי צדקה ומשפט סותרים- רש"י על הפסוק כקטון כגדול תשמעון אומר- שאם עני ועשיר שבאו לדון לפניך וע"פ הדין העני חייב, שהדיין לא יאמר העשיר מחויב לפרנס את העני מדין צדקה, ולכן אוציא את העשיר חייב ויצטרך לשלם לעני.

דוגמא נוספת: בכל השנה בתפילת העמידה, אנו אומרים מלך אוהב צדקה ומשפט, אך כשמגיעים עשרת ימי תשובה, זמן המשפט אז אנו אומרים המלך המשפט מפני שעכשיו אין מקום לצדקה.

כלומר, אם רוצים לעשות צדקה, צריך לעוות את הדין, ואם רוצים ללכת לפי הדין היכן כאן הצדקה?

כל זה לכאורה. כשאנו בוחנים את המילה צדקה, אנו רואים שהיא באה מהשורש צדק. הקב"ה לא ברא את כולם שווים. חלק עשירים וחלק עניים. אבל הקב"ה ציווה על העשירים לפרנס את העניים ולכן כאשר מבצעים צדקה- למעשה עושים צדק ומחזירים לעני מה שמגיע לו.

כלומר בבסיס, צדקה ומשפט כן יכולים ללכת יחד.

אלא יש לפעול כפי שפעל דוד המלך- "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו"

כיצד דוד היה עושה זאת? הגמרא בסנהדרין מספרת לנו: כאשר היה מגיע לפניו דין בין עשיר לעני, וע"פ הדין העני צריך להיות חייב, אז דוד היה מחייב את העני ומחזיר את הממון לעשיר- כלומר מבצע משפט, אך אח"כ היה נותן ממון לעני מביתו, מממונו של דוד- על מנת לעשות גם צדקה- זהו השילוב בין משפט וצדקה.

מורי ורבותי, ראינו את החשיבות של עשיית צדקה ומשפט, עד כדי כך שמביאה את הגאולה.

לרובנו אין אפשרות לבצע את הצד של המשפט, מפני שאיננו שופטים או דיינים.

אך לעומת זאת באפשרות כולנו לעשות צדקה, ויתרה מזאת, אנו חייבים לעשות צדקה. אפילו עני המתפרנס מהצדקה חייב בצדקה.

מורי ורבותי, מדינתנו נמצאת בשפל כלכלי שלא נמצאה בו מאז ימי קום המדינה. המצב הגיע לכך שרבים מעמנו רעבים ללחם. בשבוע שעבר פורסם בעיתונות סיפורו של ילד, שהגננת שלו ראתה שבכיסו, לאחר ארוחת הצהריים, פולקע של עוף, שאלה אותו מדוע עוף בכיסו, אמר לה שהוא לוקח את זה הביתה כדי שלאמו יהיה מה לאכול.

ראשית כל צריך להודות לה' שהמערכת דואגת שלפחות הילד יוכל לאכול משהו, אך לא יתכן מצב בו ישנם אנשים רעבים ללחם, ואנו הולכים לישון שבעים והותר.

מורי ורבותי! כל אחד ואחד מאיתנו חייב במצוות צדקה, חייב להפריש 10% מכספו מידי חודש , ולחלקם לנצרכים. הרב פירט פעמים רבות את החשיבות והשכר של הצדקה.

אני מסכים שקשה מאוד לוותר על ממון, שעמלנו בו קשות על מנת להרוויח אותו, הרי כולנו עובדים למחייתנו ולא מקבלים שום דבר במתנה, שנזכה ושנתפרנס בכבוד כל ימי חיינו.

וידוע הסיפור על האב העשיר, שהיה עני ובנה את עושרו בעצמו, לו היה בן אשר נולד לחיי תפנוקים, כסף אינו שווה בעיניו מאומה. האב, שזכר את חייו בעוני, רצה ללמד את בנו את ערכו של הכסף.

קרא לבן ואמר לו, "בן אני רוצה שתלמד את ערכו של כסף, לכן הנה לך חבילת חמישים קופסאות גפרורים, צא ומכור אותם בשוק 2 ₪ כל אחד."

יצא הבן ופניו נפולות. ראתה אותו אימו. שאלה אותו מדוע נפלו פניו והבן סיפר לה את כל הסיפור. אימו נתנה לו 100 ₪ ולקחה את כל קופסאות הגפרורים.

חזר הבן מאושר לאב והראה לו את מאת השקלים. האב, שהבין מה קרה, לקח את מאת השקלים וקרע אותם לגזרים. הבן, שכסף לא נחשב בעיניו מאומה, לא התרגש במיוחד ומשך בכתפיו בחוסר הבנה. האב בראותו את תגובת בנו, אמר רואה אני שלא למדת את הלקח, לכן מחר תלך שוב למכור בשוק.

נשנה הדבר פעם נוספת.

בפעם השלישית החליט הבן אכן למכור את הגפרורים, על מנת להיפטר מהמשימה הקשה.

מכיוון שהבן לא רגיל למכור, וקופסאות גפרורים הן לא הסחורה הנחשקת ביותר, לאחר יום עבודה שלם הצליח למכור רק 5 קופסאות. חזר לאביו ונתן לו את מטבע 10 הש"ח שהרוויח.

רצה האב לזרוק את המטבע מהחלון, קפץ הבן וצעק "לא אבא".

שאל האב "הרי ביומיים הקודמים הרווחת 100 ₪ וכשקרעתי לא הגבת, עכשיו שהרווחת רק 10 ₪ אתה צועק?"

אמר הבן, "עמלתי קשה להרוויח את עשרת השקלים והם יקרים לי".

כך גם אנו, עמלים קשה עבור ממוננו ולכן קשה לנו להיפרד ממנו.

הפתרון לכך- ראשית לנסות ולהרגיש בצער אלה הזקוקים באמת לכסף, ודבר שני להתייחס לעשר אחוז מהמשכורת, כאילו היא לא שלנו. ברגע שמקבלים את המשכורת, לקחת מיד 10% ולשים במגירה, לצורך צדקה.

אחרי פעמיים שלוש שנפעל בצורה כזו, וננצח את היצר, בסייעתא דשמייא יהיה קל יותר לבצע זאת בעתיד.

מי ייתן, ובזכות הצדקה שאנו עושים ונעשה, יקוים בנו הפסוק, "כה אמר ה': שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיעשות"

ויבוא המשיח במהרה בימינו. אמן!