"לא איש דברים אנוכי" (ד, י)

אפשר לפרש שמשה רבינו הרגיש שיש לו מידה רעה של כעס, שהרי הוא הרג את המצרי מתוך כעס, והוא טען שמידה זו תפריע לו להיות שליח לפרעה, שהרי כעסו עלול לגרום לו לדבר בצורה לא דיפלומטית, מה שיסבך את עם ישראל.

ותשובת ה' על כך היא: "מי שם פה לאדם" וכו' (ד, יא), כלומר, ה' מבטיח לו לדאוג שרק המילים הנכונות יצאו מפיו.

תשובה נוספת של ה' לכך רמוזה במה שקרה בהמשך: "ויחר אף ה' במשה" (ד, יד). בכך ה' מראה למשה שלפעמים כעס הוא דבר רצוי.