התשובה שלנו למציאות הזו, כפי שנחקקה שחור מעל גבי לבן בפרשתנו, היא ניפוץ מעשי של התיזה הזו – לא עוד "דיבורים" וקולות תקשורת מהדהדות.. רק מעשים.

במצריים של אז, כמו בישראל של היום, השתרר "מוטו יהודי" ששמו הרבות פריון של ילדים.. שם זה היה ב-"סטוקים" -  שישה בקרס אחד, ולמלך הרודן והעריץ פרעה, כמו גם לעריצי וחורצי שלטונו זה ממש הפריע.. [כמו הפוליטיקאים של היום..], ומה עושים? חרשו אלו במוחם והגו רעיון מבריק וגם קטלני: לחולל כיליון אינטנסיבי בעם היהודי – להשליך הילדים הנולדים היישר היאורה.

ואיך מתגוננים מהמגמה המטורפת הזו? איך ניתן להשיב חמה? אז למיילדות היהודיות שפרה ופועה הייתה תשובה מעשית – "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"..

וכך זה נכתב בפרשה: "ויראו המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך פרעה ותחיין את הילדים" [א,יז] והכל תמהים: מה פישרה ופירשה של כפילות זו? שכן אם לא ישמו את פקודת פרעה ברור הוא ממילא שהחיו הילדים?! הלא?!

ומה כל זה קשור ל"יראת האלוקים" הננקטת במקרא? התשובה היא שמכאן אכן נשאב אבן יסוד אותה כבר הקדים להשתית המגיד הנודע רבי שלום שבדרון זצ"ל בקבעו ש"יראת שמים" המקורית היא לאו דווקא בקיום המצוות בעצמן בקפידה וביעילות מרבית אלא דווקא בחיפוש המתמיד בקיום המצוות ולא בהרחקתן ובחיפוש אחר "פטורים" שונים מקיומן.. גם במקום שניתן בהעלם עין לחטוף איזשהו "היתר הולם" לעקוף את המצווה.. [בהתבסס על דברי התלמוד בקידושין לג. שנוקט המקרא של "ויראת מאלוקיך"  {ויקרא, כה-יז} כלפי זה] כי כשאתה מציב את האלוקים – כליל השלמות והתכלית מול העיניים, אזי גם "היתר" לא משחק פה..

וכבר הציב האדר"ת תמיהה מופלאה בכל הסוגיה הזו: שממה חששו בכלל בני ישראל מגזירת פרעה הלא אצל ישראל, כך מסורה ופסוקה היא ההלכה בידינו, [סנהדרין נח.] אין כל עילה לאסור הריגת עוברין!? 

יסוד זה נכתב בין המילים האחרונות, שיראתן של הנשים שפרה ופועה היתה מן המעולות והנעלות, שכן למרות שמן הדין ומן ההלכה היבשה, לכאורה, יכלו היו בשקט לשקוט על השמרים ולעמוד ממול ולקבל את הדין עם ידיים כנועות ובכל אופן הם לא נחו וחיפשו כל דרך אפשרית כדי להרבות בכל אופן את פריון עם ישראל.. זה היה ממש בדמם, ודווקא ברודן אכזר כפרעה ותחת "אש צולבת", כביכול, הם נכנסו ולו בכדי להוליד עוד ילד ויהודייה..

מציאות מפליאה ומעוררת השתאות זו, ודאי מחייבת את התבוננות והתפכחות, מחד, ותביעה שפויה מהשר ומחבר מרעיו, מאידך: שפשפו נא עינים; צפו וחזו את רגשותיהן הגבוהות של אימותינו הטהורות וה"גלותיות" [הפעם באמת..] שמתוך אנקה ואנחה מסרו נפשן בהירואיות, העיקר כדי לכונן ולקומם עם גולה שפל ומיוסר, עשו ופעלו בנושא בכל אשר לא-ל ידן גם כשתנאי החיים הדביקו להן תווית של "פורעי חוק" נועזים ועזי מצח.. הן עדיין לא בחלו בשום דרך בשביל יעוד קיומנו הנצחי, כדי שאני וגם אתה, כבוד השר, נהיה כאן..