"והן לא יאמינו לי" (ד, א)

חז"ל אומרים שהאות של צרעת היה עונש למשה על שהוציא דיבה על הזקנים באומרו "והם לא יאמינו לי" (ד, א) (רש"י, פסוק ו); ושהאות של הנחש היה עונש על שחטא בדיבורו כמו הנחש בגן עדן (רש"י, פסוק ג).

נראה להסביר בדומה ששלושת האותות הם סימנים לאי שביעות רצון ה' מתגובתו של משה לציוויו בסנה, וגם רמזים ואזהרה לעתיד.

בשלושה דברים נהג משה שלא כראוי:

(א) אמר לשון הרע על הזקנים, באומרו שהם לא יקבלו את דבריו.

(ב) סירב בתחילה ללכת לפרעה, משום שחשב שהוא מבין יותר טוב מה' איזה סוג שליח צריך לשלוח לפרעה.

(ג) גרם לאי-קידוש השם בכך שהזקנים יקבלו את דברי ה' רק בזכות לאותות ולא מעצם אמירת משה שהוא בא בשליחות מה', כפי שהיה צריך להיות לכתחילה כפי שכתוב: "ושמעו לקולך" (ג, יח).

שלושת הפגמים הללו משתקפים בשלושת האותות, מידה כנגד מידה:

(א) האות שבו נצטרעה ידו של משה - מפני שהעונש על לשון הרע הוא צרעת.

(ב) האות שבו הפכך המטה לנחש - מפני שהנחש הוא הסמל של יצר הרע, שאומר לאדם לעבור על רצון ה', כאילו הוא יודע טוב יותר מה' מה עליו לעשות. זה מזכיר למשה רבנו את אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת נגד דברי ה', ועכשיו יודע להבחין בין טוב ורע, ובכל זאת בוחר ברע נגד רצון ה'. לכן גם נצטווה משה להחזיק את הנחש שדבר זה הוא לכאורה מסוכן; ובזה שמשה עשה כציווי ה' למרות שזה מסוכן, הוא הראה שהוא חוזר בתשובה, ויעשה בדיוק את רצון ה', גם כשזה נראה לו כצעד לא נכון. לכן הנחש הפך שוב למטה.

(ג) הדם הוא סמל למוות, והיאור, המים, מסמל את החיים, במיוחד את חייו של משה רבנו שניצל ממוות ע"י מי היאור. הפיכת מי היאור לדם הוא סמל לגזר דין מוות למשה רבנו בעוון חילול השם, כפי שאמרו חז"ל שעל חילול השם רק מיתה מכפרת (יומא פו ע"א).

בכך מובן מדוע רק אות אחד מהשלושה - הצרעת - נעשה על גופו של משה: מפני שהוא בא על פגיעת משה בזקנים, שהיה חטא בין אדם לחברו, שה' אינו מוחל עליו בלי שחברו ימחל. לעומת זאת, שני האותות האחרים היו חוץ מגופו, מפני שם באו על חטאים שנעשו נגד ה' (בין אדם למקום),  וה' מחל למשה עליהם.

עוד מובן בכך מדוע אות המטה ואות היד נעשו במעמד הסנה, ואות הדם נעשה רק במצרים: מפני  ששני האותות הראשונים הם כנגד לשון הרע נגד הזקנים ואי הציות לציווי ה' לגבי השליחות עצמה, וחטאים אלו נעשו כבר שם, אבל עדיין לא התממש החטא שבגללו בא האות של האדם - אי-קידוש השם שנגרם שהאמינו רק לאותות ולא לשליחות עצמה נגרם רק כשנעשו האותות במצרים.

נוכל לראות באותות אלו גם סימן למשה שיזהר בחסרונות אלו, שבעתיד אכן נכשל בהם הוא או בני משפחתו:

(א) אי-קידוש השם: במי מריבה, משה נכשל שוב באי-קידוש השם, ואף נגזר עליו מוות לפני הכניסה לארץ ישראל עקב כך. כביכול, גם שם המים מהסלע הפכו לדם - הם גרמו למיתתו.

(ב) צרעת כעונש ללשון הרע: מרים אחותו נכשלה בעוון לשון הרע כתוצאה ממעשיו של משה, והיא לקתה בצרעת, ודווקא משה רבנו היה צריך להתפלל לרפואתה ולהציל את נפשה.

(ג) איום של נחש כעונש לסירוב ציווי ה': משה כמעט נהרג על ידי נחש שבלע אותו (לפי חז"ל) בגלל סירובו לקיים את מצוות המילה בבנו. גם שם הנחש מסמל את היצר הרע שמביא את האדם לחשוב כאילו הוא יודע יותר טוב מה', שכן משה סבר שאינו חייב למול את בנו באותן נסיבות.