"מי אנוכי כי אלך אל פרעה" (ג, יא)

נראה שסירוביו החוזרים והנשנים של משה רבינו ללכת בשליחות ה', השפיעו על המציאות, ודווקא הקשו על ביצוע השליחות למעשה.

בהתחלה, ה' אומר לו: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (ג, י). משמע, די היה שמשה ידבר אל פרעה, כדי שיוכל להוציא את ישראל ממצרים, ולא היה צריך לדבר אל ישראל קודם.

אולם אחרי שמשה רבנו מסרב בתחילה לקבל את שליחות ה', ה' אומר לו: "לך ואספת את זקני ישראל" (ג, טז). כלומר, בגלל סירובו, יהיה לו יותר קשה לבצע את השליחות, וכדי להוציא את ישראל, יצטרך קודם לדבר עם הזקנים.

אבל בשלב זה, הדיבור עם הזקנים היה אמור להצליח בקלות, כמו שכתוב: "ושמעו לקלך" (ג, יח).

אלא שאחרי ההתנגדות הנוספת של משה, באמירתו: "והן לא יאמינו לי" (ד, א), משתנה המציאות, וביצוע השליחות נעשה עוד יותר קשה, בכך שישראל לא יאמינו לו מיד אלא רק בעקבות האותות שיראה להם: "והיה אם לא יאמינו לך" וכו' (ד, ח).