"הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּות...וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד" [שמות,ב,ז]

ההנקה מבורכת וטובה הן לאם, הן לוולד, והן לחיזוק הקשר בין האם לתינוקה. גם אם לבת פרעה היה מטרנה למהדרין, עדיף לקרוא לאם הילד...

להעדפת חלב-אם על פני התחליפים יש משמעות הלכתית. פעולת החליבה אסורה בשבת משום מפרק, תולדת מלאכת הדישה. ברם פעולת היניקה אינה דרך חליבה אלא מציצה, ולכן מציצת חלב ישירות מעטיני הפרה בשבת, אסורה רק מדרבנן. במקום צער לא גזרו רבנן, ולכן אם תיאורטית יש מקרה שחולה [אף שאינו בסכנה] נזקק לינוק ישירות מהבהמה, אין איסור בכך. להבדיל, יניקת התינוק מאִמו אינה נחשבת חליבה, מה גם שזה מקור חיותו. אולם בשו"ע נפסק שאין לאישה לקלח חלב לכוס על מנת להניק [או"ח,שכ"ח,לד] משום שזה נחשב מפרק, ולפי זה גם שאיבה אסורה. אלא שיש מצבים שבהם מותר לשאוב בשבת: 1.אם לתינוק קשה להתחיל והאם רגילה לקלח מעט לתוך פיו כדי להרגיעו ולהביאו ליניקה. 2.התינוק אינו יכול [כגון פג] או מסרב לינוק ישירות, והאם שואבת ומאכילה אותו מבקבוק. מצב זה מותר כל עוד החלב הוא מזונו העיקרי של התינוק, שזהו מקור חיותו. ואף אם מדובר בתינוק שאינו רגיל עדיין לחלב האם, או שיוכל להיות ניזון מתחליפים, אין מתחשבים בכך כל עוד זה עיקר מזונו, שאינו דומה תחליף למקור! 3.כאשר השאיבה בשבת אינה הכרחית כגון שיש די חלב שנשמר מלפני שבת, או שהצורך לשאוב רק למנוע גודש ושהתנובה לא תתמעט, יש לשאוב לאיבוד מיידי, כגון לכיור או לכלי המכיל חומר ניקוי.         

כאשר מותר לשאוב, ניתן לעשות זאת ע"י משאבה חשמלית אם היא מופעלת ע"י שעון שבת.