למחיה שלחני אלקים לפניכם (מה, ה)

בפשטות, יוסף אמר דברים אלו כדי לתת לאחיו הרגשה טובה, שלא ירגישו אשמים על כך שמכרו אותו. אבל לכאורה דברים אלו של יוסף עלולים להתפרש אצל האחים כעלבון, כאמירה שבכל מעשיהם הם פעלו כ"בובות" של הקב"ה, ולא מתוך רצון עצמי. גם מה שאמר להם שה' כיוון את הכל כדי שיהיה להם אוכל בשנת הרעב - נראה כהתנשאות.

אפשר לפרש שהיתה ליוסף כוונה עמוקה באמירה זו לטובת האחים, וזאת בשתי דרכים:

(א) הוא הבין שהאחים חוששים מתגובת יעקב, כשיספרו לו שיוסף חי במצרים. הוא יבין שמה שחשב כל השנים, שיוסף נטרף בידי חיה, היה טעות; ומתוך כך הוא עלול לנחש שהאחים מכרו את יוסף למצרים; וכתוצאה מכך, הוא עלול להעניש אותם.

כדי להרגיע את האחים, מספק להם יוסף "תירוץ": הוא מסביר שכל מה שקרה היה מכוון ע"י הקב"ה, כדי שיוסף יימצא במעמד שבו יוכל להאכיל את בני המשפחה; והאחים יוכלו להשתמש בטענה זו כדי להתגונן מפני חמתו של יעקב כלפיהם - הנה, אפילו יוסף הקרבן מוחל להם מתוך הבנה שהיתה כאן יד ה'. יש להניח שכך אכן נהגו, ולכן יעקב לא העניש אותם.

בכך יוסף חוזר בתשובה על מה שחטא בנערותו במסירת דיבתם הרעה של אחיו ליעקב. כאן הוא דוקא מגן עליהם בפני יעקב, וזוהי תשובה שלמה.

(ב) האחים אמרו בנוכחות יוסף "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו" (מב, כא). אז הםן חשבו שהוא אינו מבין,ף אבל עכשו מתברר להם שהוא הבין מה שאמרו, שהם יודעים שכל מה שקרה היה יד ה', עונש על חטא המכירה.

מצד שני, עכשו שידעו שהכל היה הצגה, הם עלולים לחזור בהם מהבנתם אז, ולחשוב שלא היתה כאן יד ה'!

לכן יוסף אומר להם שהוא עצמו רואה את כל העניין כיד ה', כמו שהם אמרו לפני כן; ובכך הוא מראה להם שאכן הם טעו בהבנתם שזה עונש על המכירה, אבל בעיקרון הם צדקו, שכל העניין הוא יד ה'.

אם כן, מה שיוסף אומר להם מקביל למה שהם הבינו מקודם: הם הבינו שה' הוא זה שמכוון את התנהגותו של המושל, ולכן לא חשוב מדוע הוא אוסר אותם. ועכשו יוסף אומר להם, שה' הוא זה שכיוון את מעשיהם בשעת המכירה, ולכן לא חשוב מדוע מכרו אותו, ולכן אל להם להרגיש אשמים.