במאמר   זה   רציתי  לחדש  חידוש  יקר,  בעזרת ה',  והוא-  כידוע, נס חנוכה  התרחש   בימי  בית  שני, והנה,  נראה  לענ"ד  לומר,  שבימי  בית  שני  שלאחר  נס  חנוכה    עדיין  לא  קיימו   את  מצוות  הדלקת נרות חנוכה,  ולכל היותר  רק  יחידים  הדליקו נרות חנוכה,  ורק  לאחר  חורבן  בית  שני    התחילו  להדליק  נרות חנוכה,   המצווה העיקרית  שקוימה  בחנוכה  של ימות הבית  השני  היא  מצוות  קריאת  ההלל.

הטעם לכך  הוא פשוט-  בימי בית  שני  קיימו  את  מצוות  ההדלקה  במנורת  המקדש, רק  לאחר  חורבן  בית  המקדש,  כאשר  כבר  לא  קיימו  את  מצוות  ההדלקה  במקדש-  היה  צורך  ליצור   "תחליף"   למצוות  ההדלקה   במקדש,  התחליף  הוא- הדלקה  על  פתחי  הבתים.

הרי  כל  הנס של חנוכה   התרחש  במנורת  המקדש, ממילא, אם  מצוות  הדלקת  המנורה   בבית  המקדש  עדיין  מתקימת-  אין  צורך  לעשות  זכר  אחר  לנס, ברגע  שמצוות  הדלקת המנורה  בבית  המקדש  נפסקה-  צריך לעשות  זכר  אחר לנס חנוכה,  הזכר הוא  בדמות  הדלקת נרות חנוכה על פתחי הבתים.

לחידוש  זה יכולה  להיות  נפקא  מינה גדולה   הלכה  למעשה,  אמנם  ברור  מאליו  שאינני  פוסק  הלכה  ולא באתי  בזה להכריע  אלא רק  לעורר  את לב המעינים,    והוא  שכאשר  בעזרת  ה'  יבנה  בית המקדש  השלישי  במהרה בימינו   ותחודש  מצוות ההדלקה  בבית המקדש-    לא  נצטרך  להדליק  נרות  חנוכה  על  פתחי  הבתים.

החידוש הזה  יכול  להבהיר  לנו  כמה קושיות  שעולות  מקריאת  המקורות  העוסקים  בדיני  חנוכה.

למשל- הגמרא  בשבת  כא,  ב, אומרת  "לשנה אחרת  קבעום  ועשאום  ימים טובים  בהלל  ובהודאה",  ולא מזכירה  כלל  את  עניין  הדלקת נרות החנוכה,  לפי מה  שאמרנו, הדברים מובנים היטב-  משום  שבשנה הראשונה  שלאחר הנס, עדיין לא  קיימו  את מצוות  הדלקת נרות  חנוכה,  קיימו  רק  את  מצוות  ההלל  וההודאה.

היסוד  שאמרנו  יכול  גם לתרץ לנו    את  דברי הרמב"ם  בהלכות חנוכה, הרמב"ם  כותב  "התקינו חכמים  שבאותו  הדור  שיהיו שמונת הימים האלו  ימי  שמחה והלל  ומדליקים בהם הנרות  בערב על פתחי הבתים",    הרמב"ם  לא כתב  "ימי שמחה  והלל  והדלקת  נרות"   שאז  היינו מבינים    שמהות  הימים  הללו  הם ימי  שמחה  הלל  והדלקת נרות,  אלא  כתב  רק  "ימי  שמחה  והלל"  לומר  שמהות  הימים  הללו  זה בעיקר  שמחה והלל,  והמשיך  אח"כ   "ומדליקים  בהם הנרות"-    לומר  שהדלקת  הנרות  , לפחות בהתחלה,  הייתה  בגדר מנהג.

גם  מכך  שהרמב"ם  בהלכות חנוכה  בפרק ג  עוסק בדיני  הלל, ורק בפרק  ד עוסק  בדיני  הדלקת נרות  חנוכה,  מעידה כאלף עדים   על  כך  שהרמב"ם  ראה  את מצוות  ההלל  כמצווה  הראשית  של  חנוכה,  שיש  לה   "זכות  קדימה"  בסדר  ההלכות,  לפי  מה  שאמרנו   הדברים מובנים-  כי  מצוות  ההלל  נהגה  ישר  ,  לאחר הנס, ומצוות  ההדלקה  נהגה  רק  לאחר חורבן  בית  שני.

לפי היסוד שאמרנו,  אפשר  להסביר  למה  הגמרא  שואלת  דווקא  על  מצוות  חנוכה  "והיכן  צוונו",  למה  הגמרא  שואלת  דווקא  על  מצוות  חנוכה   והיכן  צוונו,  ולא  שואלת  זאת  על  מצוות  אחרות  שהם  מדרבנן,   נראה  לומר  שבמצוות  הדלקת  נר  חנוכה  יש  חידוש  כלשהו-  מצווה  זו  אינה  המצווה  העיקרית  והמרכזית  של היום, המצווה  המרכזית  היא  מצוות  קריאת  ההלל,  וכן  מצווה  זו  לא  נהגה  ישר  לאחר  הנס,  אלא  רק  לאחר  חורבן  הבית  השני,  ממילא  יש חידוש  מיוחד   דווקא  במצווה  זו, ומשום  כך  שואלת הגמרא  "והיכן  צוונו".

לפי היסוד שאמרנו, אפשר להסביר    מדוע  דיני חנוכה  לא  מופיעים  במשנה,  אמנם  מידי  פעם  נזכר  חנוכה במשנה,  אך  לא  בהקשר  של  מצוות הדלקת  נרות  חנוכה,    ההסבר  שלנו  הוא    משום  שמצוות הדלקת נרות  חנוכה  היא מצווה  מאוחרת יחסית,  והמשנה מביאה  לנו  רק  מצוות  שנהגו  מזמן מוקדם  יחסית.

אמנם  ישנה  פעם  אחת  שכן מוזכרת  מצוות  הדלקת נרות חנוכה, והיא  במסכת בבא-קמא  "בנר חנוכה פטור",    ובאמת  זו  קצת קושיא,  ואולי ניתן לבאר    שגם  בזמנים  קדומים  הדליקו  נרות  חנוכה  בתורת  מנהג בלבד.

ויהי רצון  שכמו  שהקב"ה  עשה   נסים  ונפלאות  לעם  ישראל  בימי  מתיתיהו,  כך  הקב"ה  יעשה  לנו  בימינו   אילו  נפלאות,  ונזכה לבשורות  טובות  ישועות ונחמות.