ההיסטוריה, עושה לנו בית ספר.

   יוסף מקבל יחס מנוכר מְאֶחָיו * הוא נזרק לבור מלא נחשים ועקרבים - בניסיון להורגו * נמכר לעבד לישמעאלים * נמכר שוב פעם לַמְּדָנִים * נמכר שוב לפוטיפר * למרות שהצדק עימו - הוא מושלך אל הכלא האכזר והקשה ביותר, הכלא של "הנידונים למוות" * חלפו כבר עשר שנים בכלא הנורא, והנה סוף סוף נראית קרן אור באפילת חייו - כאשר הוא פותר בצורה "גאונית" את חלומו של שר הממשקים, או אז הוא מנצל את שעת הכושר ומתחנן לפני השר על נפשו: כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר... (בראשית מ' י"ד ט"ו).

   יוסף ממתין לתגובה משר המשקים - במשך שנתיים!!! אך היא לא מגיעה, מחמת ש... לֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ (בראשית מ' כ"ג).

   יוסף יושב בכלא כבר 12 שנה, וסרט חייו מגיל 17 עד 30 עובר בראשו וצולף בו בכל הכוח. כבר שלוש עשרה שנה (44% מהחיים שלו) שהוא לא רווה טיפת נחת!!! עוד בצעירותו הוא התייתם מאימו, ומאז הוא עובר רק סבל ותלאות, צער ויגון, דמעות ועלבון, כאב ויסורים, קשיים ונדודים... הוא לא רצוי אצל אֶחָיו, גם לא אצל אדוניו, כולם שוכחים אותו ומתעלמים ממנו, הוא נמצא בכלא הכי מסוכן - הכלא הסופני של הנידונים למוות, ואין שום אור בקצה המנהרה אשר יאיר את אפילת חייו.

   ברשות הקוראים המתוקים, נעלה כעת מספר שאלות - הנחוצות לנו להמשך המאמר: האם יש מצב יותר סבוך וכואב ממצבו של יוסף?! כמה אחוזים יש לו לצאת מהכלא הנורא הזה? גם אם בסופו של דבר הוא יצליח לצאת מבור כִּלְאוֹ, בל נשכח שהוא "קניין כספו" של פוטיפר. אם כן כמה אחוזים יש לו להפוך "לאדם חופשי"? וגם אם יצליח להפוך לאדם חופשי, מה הסיכוי שלו להפוך "לאיש ציבור" הכובש לבבות ומנהל מפלגות? וגם אם הוא יצליח להיות "איש ציבור והוגה דעות", מה הסיכוי שלו להיות "נבחר העם" ולקבל את מירב הקולות בבחירות - ולהפוך למלך על מצריים? ובל נשכח שמדובר בנער "יהודי", הבריה הכי שפלה ומאוסה במצריים (בראשית מ"ג ל"ב). נו, מה הסיכויים של יוסף להפוך מעבד נקלה - אסיר - נער יהודי - למלך על מצרים - האימפריה הגדולה בעולם באותה תקופה?

   התשובה ברורה! אחוזי הסיכוי שיש ליוסף להפוך למלך על מצרים, זהים לאותם אחוזים שיש לחתול אשפות להפוך לראש ממשלת ארצות הברית, ואולי עוד הרבה פחות מזה!!!

   והנה, למרות הנתונים הקשים והמצמררים הללו, החליט "הבוס" של כדור הארץ - הלוא הוא "מלך העולם", שהתמונה תתהפך מקצה לקצה - בִּין רגע. ואם הבוס מחליט, זה קורה!!!

   פרעה חולם על 14 פרות ו-14 שיבולים, 7 רזות ו-7 שמנות, הרזות אוכלות את השמנות - ונשארות רזות. פרעה קם בבוקר, וזיכרון החלום מכניסו "לפאניקה". הוא מכנס את המטבחון המצומצם, שרי השביעייה, חכמי החלם, ראשי החץ והאקליפטוס והקלבסה והפפאיה, ומבקש את עזרתם בפיתרון חלומו הסבוך. אך למרות רצונם הטוב, פיתרון אָיִן.

   פרעה לא נרגע. הוא מכריז על "אבל לאומי", מוריד את הדגל לחצי התורן, משמיע "אזעקת חרום", ומבקש מכולם למצוא פיתרון לחלומו התמוה "והנוגע ללב".

   אין ספק שאם אנו היינו באותו רגע ליד פרעה, היינו נותנים לו "הרצאה מאלפת" בנושא "חלומות שווא יְדַבְּרוּן", ואם זה לא היה עוזר - היינו שולחים אותו "להסתכלות". לעצור את כל התנועה בממלכה הכי גדולה בעולם, בגלל חלום מטופש ותמוה?!

   אך לפרעה לא היה "מזל טוב" כזה, ולא היה לידו אדם נאור שאמר לו "תדפדף הלאה", "תירגע", הפעם חלמת על פרות, מחר תחלום על קופים, כך הוא טבע העולם, אנשים חולמים על הרבה דברים מדומיינים, תשאל אפילו את הרשל'ה וחושם ווהגולם מפראג...

   הזמן חלף, ולהפתעת כולם החלום צבר תאוצה, פרעה מאיים "בשביתת רעב" והממלכה נכנסה "למשבר". והנה, הגיע הגואל והמושיע הלוא הוא שר המשקים, ומטיל פצצה על השולחן: בכלא המסוכן ביותר במדינה, אי שם בין נקיקי הסלעים וכנופיות המרצחים והפושעים, יש איזה נער, יהודי, עבד, שכבר יושב חצי שנות "מאסר עולם"... אדוני המלך, יש סיכוי שהבחורצ'יק הזה יכול לעזור לך.

   כאשר שמע פרעה את הדברים הללו, ליבו החסיר פעימה, אוזניו הזדקרו, עיניו התעגלו, לשונו נבלעה, שיניו נקשו זו לזו - וגופו החל לבעור ולרעוד...

  וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי - וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ (יוּ, איזה מסכן)...

   וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה... אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה... וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה... וַיֹּאמֶר... הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ?!

   וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי... נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ... וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... בִּלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת... לְאִשָּׁה... וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה... וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים... (בראשית מ"א י"ד - נ').

   לא יאומן!!! לפני כמה שניות יוסף היה הבראה הכי שפלה במצריים, אשר התקווה ממנה והלאה. והנה, לא חלפו מספר שניות, ויוסף הופך "לבוס הרשמי" של מצריים, ולא סתם בוס, אלא פרעה מכריז עליו "בִּלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"!!! פרעה מלביש את יוסף בבגדי מלכות יקרים, נותן לו את טבעת החותם של הממלכה, מצמיד לו את מרכבת "המשנה למלך", פרעה גם נותן לו "אישה", ויוסף הופך לאדם "הכי מסודר" בעולם!!!

   נו, מי חלם על "תופעה כזו"? חלפו שנים... הגלובוס עבר שינויים, והעולם חבק "בן נוסף", הלו הוא "המן", בעל האוזניים המשולשות והפריכות, המציצים אלינו מכל משלוח מנות. המן, איש סודו ואמונו ויד ימינו של אחשוורוש, זכה להמריא עד לתפקיד "משנה למלך". כיאה למעמדו, הורה המלך אחשוורוש שכולם חייבים להשתחוות ולכרוע לפניו אפיים ארצה.

   המן עובר ברחוב, אפו השפיצי והמחודד מונף אל על וחרטומו מופנה אל השמים ונבלע בין העננים, ובאותו רגע - כולם מתכופפים ונשכבים על הארץ. אפילו הזקנים עוזבים את "ההליכון והמקל" ומתכופפים, תינוקות מוּצַאִים מחיק אימותם, כולם יראים מהעריץ - ומשתחווים אַפַּיִם ארצה.

   אך שוד ושבר! להמן יש אויב גדול הלוא הוא "מרדכי", ומחמת זאת אבד להמן הטעם בחיים. לאחר דיון סודי עם זרש, הוחלט לתלות את מרדכי על הקרש. המן תפר הכין את העץ, וסימן על "הלוח שנה" את התאריך של מרדכי. הוא אפילו כבר הזמין את הכיבוד לשבעה...

   לפתע, "ברגע אחד" המצב התהפך - והמן מוצא את עצמו על העץ שהכין למרדכי, ולידו תלויים "מניין" מְנִבְחֵרֶת ילדיו, הילדים עם השמות הכי יפים בהיסטוריה (פרשנדתא, אספתא, פורתא, ויזתא, קשקשתא ובטטה...). תוך רגע המן "המשנה למלך" הפך למאוס ובזוי ותלוי. ומצד שני, היהודים המסכנים שכבר נחתם גזר דינם למוות, ברגע אחד הפכו להיות "מקורבים למלכות", וחיתתם ומוראם נפלו על העולם כולו.

   מה פשר התופעה הזו? כיצד זה יתכן?

   נכון, לעולם הזה יש בוס - והוא עושה כאן מה שהוא רוצה!!! אין לו כללים, הוא לא משועבד לנתונים, ומחמת שהוא החליט שכעת המצב צריך להשתנות, ולכן המצב התהפך - מקצה לקצה. זה כל הסוד.

   שעון החול המשיך לזחול, הזמן חלף ודלף... ובאה תקופת היוונים. צבא אדיר נעמד מול קומץ חשמונאים, אברכי כולל מזוקנים וממושקפים, אנשים שלא זכו לעשות בגרות ברמה של 5 יחידות - ואין להם מנוי במכון כושר, והם נראים בהתאם.

   כאן המקום לציין, שלמרות התמונות והציורים המשדרים לנו שהמכבים היו בריונים וגיבורים גדולים, חכמינו (בנוסח "על הניסים") גילו לנו שלאותם חשמונאים היו "שתי מעלות": א) "חלשים". ב) "עוסקים בתורה". ומי שלא יודע, הרי שהתורה מתשת כוחו של אדם, וככל שהאדם עמל בה יותר - כך כוחו הפיזי מתדלדל יותר ויותר. לכן התורה נקראת "תושיה", מפני שמתשת כוחו של האדם (דברים רבה ז' ג').

   והנה, עומד לו קומץ חלש ומותש, עם טלית ותפילין, בידיו אוחז בספרים עתיקים (תלמוד) הכתובים בשפה מוזרה (ארמית), ועם הנשק הזה הוא צועד קוממיות אל מול האימפריה היוונית, הפילים והשוורים ורבבות החיילים.

   גם הפעם נשאל את השאלה המסקרנת: מהם הסיכויים של אותם מכבים לצלוח את המערכה?

   והתשובה: אחוז הסיכויים שיש למכבים לנצח, זהה בדיוק לאותם סיכויים שיש לעכבר להפוך לחבר כנסת בכיר הכובש לבבות בנאומיו. בקיצור, "אפס".

   אלא שלעולם הזה יש "בוס", וקוראים לו "אלוקים", והוא היחיד שמחליט מה יהיה!!! ואותם קומץ מכבים יצאו למערכה, ו... הסוף כבר ידוע.

   המעצמה היוונית "נכחדה", ואנו הרווחנו סופגניות, לביבות, חנוכייה, סביבונים, שמונה ימים חופש מהעבודה...

   סיכום: לעולם הזה יש כללים וחוקים, יש מה שנקרא "הנהגה טבעית", וזאת כדי לאפשר את "הבחירה" וניהולו התקין של העולם. אך כאשר נכנס לתמונה "רצון הבורא", הרי שכל חוקי הטבע זזים ומתבטלים ונעלמים, ורצון הבורא הוא זה שקובע את התמונה - כנגד כל הכללים. זו הסיבה "שמנין אברכים" חלושים עם טלית ותפילין, הכניעו את האימפריה הגדולה ביותר בתבל - ללא כל נשק.

   מכאן אנו למדים: מאז ומעולם - ועד סופו של העולם, אי אפשר לִצְפּוֹת את העתיד, ואף אחד לא יכול לדעת מה "השלב הבא", ומי ישרוד "בשלב הגמר". ראינו זאת אצל יוסף, ובימי המן, וגם בתקופת המכבים, ההיסטוריה הזו חזרה על עצמה פעמים רבות, והמסר הוא חד וברור כראש הגפרור:

   "אלוקים" זה הבוס היחיד בעולם, והוא לא כפוף לנתוני השטח ושעון הזמן, ואם הוא קובע עובדה, הרי שהיא תקרום עור וגידים - על אפם ועל חמתם של כל המתנגדים החמודים. כלפי מה הדברים אמורים?

   לפני למעלה מ3300 שנה עבר העולם אירוע נדיר ומיוחד, חתונה היסטורית אשר לא הייתה כמוה. בחתונה זו נפתחו השמים, כסא הכבוד ירד על ההר, קולות וברקים ליוו את המעמד, ריח של שושנים מילא את החלל, עוף לא פרח, חמור לא נער, המלאכים הפסיקו את שירתם, דוד הזיז הצידה את הכינור, היונה מהתיבה של נוח שמטה את העלה, כולם עמדו דרוכים ומרוכזים בחתונה הנפלאה שנערכה בין עם ישראל לבורא עולם. נכון, לחתונה הזו קוראים "מתן תורה".

   ברגע אחד החלפנו זהות, ומעבדי פרעה - הפכנו לעבדי ה', בניו נבחריו של מלך העולם, וזכינו לתואר בְּנִי בְכֹרִי (שמות ד' כ"ב), הֲבֵּן יַקִּיר לִי... יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים (ירמיה ל"א י"ט), זכינו לשמוע את המילים המרגשות (הושע ב' כ"א) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, זכינו לחתונה נצחית עם מלך העולם. ובאיזו זכות? בזכות התורה הקדושה.

   כאן המקום לציין שהמלאכים מכנים את התורה בתואר "חמדה גנוזה" (שבת פח:). רבי שמעון מגדיר אותה "מתנה טובה". (ברכות ה.) התורה היא "השעשוע" של ה' (רבינו יונה אבות ב' י"ד). התורה גם מְכוּנָה "שמחת הכל" (זוהר שמיני לה ע"ב). לא פלא שאדם הלומד תורה, זוכה ומתחבר עם השכינה כאחד (זוהר שמיני ל"ו ע"א). בזכות התורה זכינו גם למשפט הכי מרגש, והוא: ה', התורה, עם ישראל, שלושת אלו זה דבר אחד. (עיין בהקדמת לספר "פי חכם" - מבעל הסולם, ותבין סוד העניין).

   נו, לאחר שהבנו את כוחה הרב של התורה, ולאחר שהפנמנו שלעולם הזה יש בוס אחד, ולאחר שהוברר לנו שאלוקים לא מושפע מהנתונים, ולאחר שראינו שלושה דוגמאות לכך שהשינוי יכול לבוא ברגע אחד, ניתן לעבור "לשלב הבא".

   יושבים להם קומץ אנשים, ופותחים מלחמה "ראש בראש" עם התורה היקרה ולומדיה, ונלחמים כנגד כל מה שנודף ממנו ריח קדושה. לא נכביר בדוגמאות, אבל נעלה כאן "שתי פנינות" לאותם אלו שאולי לא מבינים את כוונת המשורר:

   מי לא שמע או קרא או חווה, את הרעש הגדול והפולמוס הכבד שנעשה סביב "הבטחת ההכנסה" לקומץ אברכים, אשר עונים על הקריטריונים הבאים: בעל ואשה לא עובדים, יש להם לפחות שלושה ילדים, הם אינם מחזיקים ברכב, אין להם הכנסה יותר מ1200 ₪, אסור להם לצאת לחו"ל, הם לומדים במשך רוב שעות היום, יש עוד כמה תנאים נוספים ומכבידים...

   אותם אברכים העונים על כל התנאים הללו, זכאים לקצבה חודשית זעומה בסך 1000 ₪. (כאן המקום לציין, שאלו שאינם אברכים - ועונים על תנאים יותר קלים מאלו, מקבלים יותר מכפול, ואף אחד לא יוצא כנגדם).

   אכן על אותם אברכים מסכנים ואומללים, יצא הקצף והשצף, ונפתחה מלחמת חורמה - וליתר דיוק "מלחמת התאבדות".

   רק רגע. האם כבר תמו כל הנושאים הבעייתיים?! גידול הפשע, איבוד הבלמים וריסוק הנוער, מצוקת הדיור, העוני המחריף, סוגיית הביטחון, שביתות החקלאים והיוקר המאמיר... רק זה מה שנשאר לטיפול?! תיק מטופש שנוצר לפני עשר שנים, תיק ישן נושן שנפתח על ידי אדם שכבר הלך לעולמו...

   נו, בסדר, אנו מסכימים להעלות את "הבעיה" לסדר היום. אך לשם מה להילחם בכל הפיתרונות והפשרות - ולעשות הפגנות ועצרות ולחולל מהומות?

   הרי מדובר בשכבות חלשות, משפחות במצוקה, גם לא מדובר באיזו כת תמוהה או אנשים מזיקים עם עבר בעייתי, בסך הכל כמה אלפי איש אשר חטאם היחיד הוא בכך שהם "בלגיונו של מלך העולם" ואמונים על תורת משה - עד טיפת דמם האחרונה, ומקיימים את הציווי שכולם חייבים בו "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א' ח'). חוץ מזה - הם מושלמים. החינוך בסדר, הפשע מהם והלאה, הם לא מזיקים, לא מפריעים, אז למה לא לרחם עליהם?

   סוף סוף הם לא נהנים מהתיאטרון והכדור רגל, גם לא מתמיכת הקיבוצים, אז למה לא מגיע להם "כמה פרוטות"? נו, לא נבקש זאת בתור תגמול עבור "האזרח המצטיין" - למרות שזה נכון. אך למה להילחם על "האוכל" של הילדים שלהם, ולזכות בתואר "היהודי התמוה והאכזר" (הפעיל בארגון תנו לַחֲיוֹת לִחְיוֹת - ומצד שני מונע מבתים דלים את האפשרות לקנות לעולליהם מטרנה ולחם).

   כעת בואו חשבון: לעולים הזרים - מגיע סל קליטה. את הקיבוצים הקורסים - צריך לתחזק. לפלסטינים - צריך לעזור. בשעת צרה - שולחים סיוע לנפגעים בחו"ל. רק לאותם אברכים מסכנים הלומדים מתוך מסירות ועמל, רק עבורם אין למדינה כסף להשקיע. (כאן המקום לציין פרט מאוד חשוב: אם היו אוספים את כסף "ההפגנות וההשקעה במדיה" שנשפך סביב נושא זה, וכן את ההוצאות על ישיבות הכנסת והוועדות ושאר הירקות, היו מגיעים לסכום שהיה מכסה את עלות "ההבטחת הכנסה" - לפחות עד ביאת המשיח!!! האם יש התנהגות יותר מטופשת וחלמאית מזו? נקודה למחשבה).

   הפנינה הנוספת, הלא היא תוכנית הליבה ומבחני המיצב. כאן כבר אנשי החוק נסעו רחוק, ומהווים דוגמא נפלאה למושג "גול עצמי".

   הם מוכנים לסגור מוסדות ולמנוע תמיכות מאותם בתי ספר אשר דבקים "בתורת משה" - ומואסים ובוחלים באלטרנטיבה ובתוספות. אנשי "החוק" מוכנים להילחם בהם, העיקר לשנות את צורת לימודם - ולכופף את דרכם.

   בואו נחדד יותר את הדברים: עומדים אנשים שפשטו את הרגל והיד והשכל - בכל נושא החינוך והערכים, והגיעו לתוצאות וההישגים הכבירים דלהלן:

   25% מהבנים הולכים לבית הספר עם נשק... 53% מהילדים טענו כי נגנב מהם רכוש בבית הספר... 154 מתלונות אלימות נוער - מתייחסות לבנים המכים את הוריהם... נזקים של 64 מליון שקל לבתי ספר על ידי התלמידים... כרבע מכלל המורים בחינוך הממלכתי מבקשים לפרוש מההוראה - בשל התנהגות התלמידים... מכל שיעור שנמשך 45 דקות, מלמד המורה בפועל רק 15 דקות, ו-30 דקות מוקדשים לבעיות משמעת...

   שר החינוך מודה: "יש לשנות את שיטות הלימוד בגלל ההישגים הדלים... כישלון גדול בהקניית ידיעות לתלמידים"... ציטוט מאם מוכה: "כאשר המכה מגיעה, אני משפילה את הראש, בוכה, והולכת לחדר"...

   והנה, באים אותם אלו שאינם מבינים כלל "חינוך אמיתי מהו", אותם עסקנים שנכשלו בצורה מחפירה, ובמקום שידפקו על דלתות "החינוך התורני" וינסו לברר אצלם מהו סוד הצלחתם, תחת זאת הם יוצאים נגדם חוצץ ומנסים להכתיב את חינוכם. האם זה "הזוי" או "שפוי"?!

   ושמא תאמר שהשכלת מוסדות התורה דלה וחלשה, ויש חובה "לאומית ומוסרית" לשקמה? לשם כך נתמקד במחקר המדהים הבא:

   (המחקר פורסם במאמר בכתב העת ''מגמות''. החוקרים הם פרופ' איריס לוין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת''א, ד''ר יורם דמבו ממשרד החינוך, ופרופ' רוברט סיגלר - מאוניברסיטת קרנגי טון בפיטסבורג פנסלבניה, מהמומחים הגדולים בעולם בתחום של התפתחות קוגנטיבית הבנתית).

   חוקרים בדקו את יכולתם של 240 תלמידים לפתור בעיות בגיאומטריה ומתמטיקה. 120 חילונים, 120 חרדים. 240 תלמידים אלו נבחרו באופן שווה מבתי ספר חילוניים ומוסדות חרדיים, בגילאים 12 עד 14, ו- 16 עד 18.

התוצאות - הדהימו את החוקרים! בקרב החרדים שלומדים מספר שיעורים זעום במקצועות אלו ואת רוב זמנם מקדישים "ללימוד תורה", היה אחוז התשובות הנכונות גבוה בהרבה מאשר בקרב התלמידים החילונים.

   למרות שהתלמידים החילונים גילו ידע פורמאלי מקיף בהכרת נוסחאות, למרות זאת התלמידים החרדיים בקבוצת הגיל 12 עד 14 עלו בהישגיהם על החילונים - ובצורה בולטת, בפתרון בעיות גיאומטריות שהוצגו להם.

   בקרב הבוגרים יותר, בגילאים 16 עד 18, נרשם שיויון ברמת הידע בין התלמידים בשני המגזרים. רק בקרב התלמידים החילונים שלמדו לבגרות במתמטיקה בהיקף של חמש יחידות, היה שיעור התשובות הנכונות גדול יותר מאשר התלמידים החרדים.

   מסקנה: לימוד התורה מפתח את השכל והחשיבה - יותר מכל דבר אחר!!!

   לאחר שהוברר לנו היטב שהחינוך התורני מוצלח בכל התחומים. גם בתחום החינוכי והערכי - וגם בפיתוח המוחי והחשיבתי. אם כן מה ההיגיון להילחם בו וללכת נגדו "ראש בראש"? ישנם רק שתי אפשרויות להבין את אותם אנשי "חיכוך-חינוך": א) טיפשות ועיוורון, הגורמים לאותם אנשים שלא לראות נכון את האמת. ב) רשעות, אנשים שמבינים בדיוק את המפה, אך לא מוכנים להודות בשגיאתם. אך שתי סיבות אלו הם "תעודת עניות" למדינתנו הקטנטונת!!!

   ישנם דוגמאות נוספות המגלות לנו שישנה "הכרזת מלחמה" סמויה על התורה ולומדיה, אך הנייר צר וקצר - והדברים עמוקים וארוכים. על כן נסתפק בזה, ונחזור חזרה למאמר:

   א) לאורך כל ההיסטוריה ראינו שמי שפותח חזית ומנסה לרמוס את עולם התורה, מצפה לו הפתעה. אפשר לשאול אפילו את האימפריה היוונית. גם המן שומע את דברינו - וממרומי העץ מהנהן בראשו ומאשר אותם. כולם מודים שסופה של התורה לנצח למרות כל הנתונים הקשים, זה לא סוד שמלך העולם תובע את עלבונה של התורה, ומי שנלחם בה - בעצם נלחם ב... בורא עולם.

   ב) הנתונים בעולם הזה מאוד מבלבלים, אך אל דאגה. גם יוסף לא ראה קרן אור באפילת חייו, למכבים לא היה אפילו צ'אינס לנצח, המן לא חלם להגיע לכזה גובה, ל-50 אמה מעל הקרקע. על כולם נפלה התוצאה "בהפתעה".

   וזה מלמדנו שלא לעולם חוסן, ובחיים יש הרבה הפתעות, והאדם החכם לא צריך להתבלבל ולחפש את "המובילים הזמניים", אלא לחפש את "הצודקים".

   ומובטחים אנו שמי שנלחם למען ה' עד טיפת דמו האחרונה ולא נכנע ללחץ ומחץ אויבי ה' ותורתו, עוד יבוא יום ויראה בישועת ה' ותורתו. וכאשר יבוא מלך המשיח ויזעק את אותה זעקה קדומה של "מי לה' אלי", או אז תוכרע המערכה  הישנה, והתורה כבר תתבע את עלבונה - לנצח.

   והמנצחים, יהיו אותם יהודים יקרים, אשר למרות המרקחת התקשורתית המבלבלת, עדיין נצרו אמונים לבורא עולם ולתורתו, וידעו להכיר בערכה האמיתי של התורה ולומדיה.

   זה נראה קיצוני ורחוק מהשכל. אך האם זה יותר רחוק מחזיונו של יוסף להפוך "מעבד - למלך"? זה יותר תמוה מהמן "המשנה למלך - שנתלה על העץ? האם קומץ המכבים שהכחיד את האימפריה היוונית, לא מראה לנו בחוש שעולם התורה ולומדיה ישרוד - למרות המתקפות והנתונים הקשים - ואף אחד לא יצליח להכחידו ולהפילו?