אודות דברי המן "ישנו עם אחד" (אסתר ג, ח), אמרו רז"ל (מגילה יג, ב), אשר בזה רמז המן גם לתיבת "יָשנו" (בקמ"ץ. מלשון שינה) – שישראל "יָשנו מן המצוות", ולכך אין הם ראויים, ח"ו, לינצל מן הגזירה.

ומזה יש לנו ללמוד, שכן ממש הוא גם בנמשל: כאשר רואים לעתים אדם אשר חסר אצלו בענייני תורה ומצוות, צריך לידע שאין זו אלא 'שינה' ("יָשנו מן המצוות"). בתוכו ובפנימיותו הרי הוא אדם שלם, וחפץ באמת לקיים את כל המצוות, רק שלעת עתה 'ישן' הוא, והרי זה בהעלם אצלו (ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב).

[ועד כדי כך, שאפילו המן צורר היהודים, אשר ודאי חיפש לומר על ישראל דברים שאינם טובים בתכלית – הנה התואר החמור ביותר שמצא אודות ישראל, אף ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" או "השתחוו לצלם" (מגילה יב, א) – הוא אך ורק: "יָשנו מן המצוות"!].

(שיחות קודש תשל"ב ח"א עמ' 507 ואילך)