בלשון הכתוב "מתנות　לאביונים" יש לדקדק, שהוא בשינוי מן הלשון הרגיל בשאר מקומות –"צדקה　לעניים", ובשתיים: א) "מתנות" ולא "צדקה", ב) "לאביונים" ולא "לעניים". ודרוש ביאור מהו הטעם לשינוי זה?

ויש לבאר, שיש בזה לימוד והוראה חשובה במעלת המצוה:

וזהו דיוק הלשון "מתנות לאביונים" – שגם כאשר עושים טובה (לא רק ל"עני", שהוא במדריגה נעלית יותר, אלא אפילו) ל"אביון", שאין לו מאומה – אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שנעשה מזה "נייחא לנפשיה" (נחת רוח) גם לנותן.

כלומר: לנותן ה"מתנות לאביונים" צריך להיות נחת רוח, מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה! כיון שבאמצעות עשיית הטובה לזולת, זוכה הנותן עצמו להתרוממות ומעלה.

(ע"פ תורת מנחם-התוועדויות חי"א עמ' 143)

לזכות

הילדה חנה תחי'

בת הרה"ת שת וזוגתו מרת ברכה שיחיו

לרגל הולדתה בשעטו"מ ביום ה' אדר ב' ה’תשע”ו

יה"ר שיזכו הורי' לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים