הגמרא אומרת: "נח לו לאדם שלא נברא משנברא".

תדעו לכם שיש נשמות מיוחדות שאצלם הדברים הפוכים שעליהם נאמר: "נח להם שנבראו משלא נבראו".

ועל כך בתגובה.

כל אחד ישאל את עצמו: האם אני מאושר בחיים? האם היה כדי שאברא? כל אחד מכם סוחב את הפּעקאלעך (=חבילות) שלו, את הצרות שלו. תצאו לרחוב, כמה אנשים נראים מאושרים באמת, כמה אנשים מחייכים אליכם מכל הלב, או שמחייכים חיוכים מאולצים.

לפני שנשמתכם ירדה לעולם, שאלו אותה: את רוצה לרדת? היא ענתה: א.. ב... ש... לא... כל.. כך..., אמר לה הבורא: אין ברירה זה המסלול שלך, את חייבת לרדת. "בעל כרחך אתה חי".

אבל יש נשמות שאצלם הדבר הפוך "נח להם שנבראו". יש נשמות שהם רצו לרדת לעולם לשליחות, והבעל דבר לא רצה שירדו. ר' נחמן מברסלב אמר: כהבעל דבר לא רצה שנשמתו תרד לעולם, כיון שהוא יקרב אנשים לה', יעודד אנשים, ינחם אנשים.

לפי הנראה לעינינו אחד מהם היה ר' שלמהעלע קארליבאך. ר' שלמה נולד בשנת 1925, ומה שהוא פעל, מה שהוא נחם, מה שהוא שמח, אלפי, מאות אלפי אנשים, ועוד ידו נטויה לשמח ולנחם אנשים מכל החוגים, גם גויים, דבר כזה לא היה מאות שנים בעם ישראל, נשמה שרצתה לרדת לעולם לשליחות, למען האנושות כולה, מי יודע כמה מקטרגים עמדו לנשמה זו, אבל בסוף היא ירדה.

ויש עוד נשמות גדולות כאלו, כמו הרבי השביעי מחב"ד נ"ע ועוד ועוד.