לחידוש זה נוספו הערות המופיעות לאחר החידוש

אתם יודעים שהיו נביאים שהתנבאו אסונות לעם ישראל, ירמיה, ישעיה, הם התנבאו על צרות שיקראו לעם ישראל, על חורבן בית המקדש. אני אשאל אותכם: האם הם היו שמחים בשעת קבלת נבואות אלו? מיד תענו בודאי שלא, איך יתכן לשמוח בשעת קבלת נבואה מצערת כזו.

תשמעו טוב טוב: התשובה היא הפוכה מהשכל הפשוט. הגמרא אומרת "אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה", ה' לא מדבר לנביא אם הוא עצוב, הוא חייב להיות שמח. גם בשעת שמיעת נבואות האיומות ביותר, הוא חייב להיות שמח, כיון שאם לא, הנבואה לא תשרה עליו.

אתם חושבים שאם לא הולך בחיים צריך לצאת לרחוב עם פרצוף חמוץ, להראות לכולם את האמת, חברה אל תחשבו שאני מאושר, אני עצוב, לא הולך לי. אתם חושבים, שאם אתם רוצים לקבל משהו מה', צריך להראות לו פנים חמוצות, כדי שידע שלא הולך לי, ויתן לי מה שאני חושב שמגיע לי. אם אני אראה שמח, סימן שטוב לי וה' לא יתן לי.

תשמעו טוב סוד גדול ועצום: אם אברהם אבינו היה בעצבות בשעה שעקד את בנו, סיפור העקידה היה נגמר אחרת, הוא היה שוחט את בנו, ולא היה עם ישראל. אתם בודאי צועקים מה אתה מדבר שטויות, אבל זה לא כך. בשעה שאברהם רצה לשחוט את יצחק התגלה לו נבואה שאמרה: "אל תשלח ידך אל הנער", וכיון "שאין נבואה שורה אלא מתוך שמחה", מוכרחים לומר שהוא שמח לעשות את רצון קונו, לא רק שמח אלא גם רקד, הוא גם בכה באותה הזדמנות, אבל הוא גם רקד.

עכשיו תבינו את הדיוק בדברי ר' נחמן מברסלב: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", תמיד, תמיד, תמיד.

(בשם ר' שלמה קארליבאך).