וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ

 מתוך מעגלי החיים. ניתן לרכוש בטלפון 02-5811133

מה שמסר הקב"ה רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים מובן הנס, אבל מה שמסר זדים ביד עוסקי תורתך מה נס שייך כאן, הרי יתכן שעוסקי תורתך הם גם גיבורים ולכן נצחו?

אומר הפסוק (משלי כא/כ"ד): "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ". כלומר זד הוא לץ שצוחק על דברים חשובים. ואמרו חז"ל (מסכת אבות ג/ג):  שנים שיושבים ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים.

וצריך להבין למה שנים שיושבים ומדברים דברי הבאי ובטלה הם לצים?

אלא אדם שיודע חשיבות התורה ואינו עוסק בה בזמנו הפנוי אלא מבזבז את זמנו בדברי הבאי, הרי זה מבזה את התורה, ולכן נקרא לץ שמתלוצץ מהתורה.

גם היוונים לעגו לתורה וללומדי התורה, אף שהעריכו את חוכמתה הם התלוצצו על "עוסקי תורתך" ולא על עצם לימוד התורה.

אצלנו עיקר המצווה היא "לעסוק בדברי תורה", עיקר השכר הוא על העסק אף אם לא נגיע למסקנות ולא תהיה תועלת מעשית, כמו שביאר החפץ חיים: "אנו עמלים ומקבלים שכר" השכר שלנו הוא על עצם העמל ולא על התוצאה, ואילו בענייני עולם הזה השכר הוא רק על התוצאה.

היוונים כל חוכמתם היתה אמצעי להפיק ממנה את התועלת לחיים. אך עסק התורה לשמה בלי מטרה, את זאת לא הבינו היוונים, ולכן התלוצצו על "עוסקי תורתך". אך לבסוף  "מסרת זדים ביד עוסקי תורתך" (על פי ספר שפתי חיים).