רבים שואלים, מפני מה ברא הקב"ה את העולם בששת ימי בראשית, בעוד שיכול היה לברוא את עולמו ביום אחד או ברגע אחד?

אפשר להסביר, שה' ברא העולם את בששה ימים כדי שתהיה שבת ביום השביעי. טבעו של האדם הוא שדרושה לו מנוחה, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף. עבודה רצופה במשך עשרים יום או אפילו עשרה ימים ללא הפסקה והתבוננות עלולה לסכן את בריאותו הגופנית והנפשית. מצד שני, גם שביתה ממלאכה כל יומיים או כל ארבעה ימים תזיק לאדם. עיסוק ב'מלאכה' במשך ששה ימים ושביתה יום אחד - הוא החלוקה האידיאלית. לכן קבע ה' שהשבת תהיה ביום השביעי, ולשם כך קבע שמעשה בראשית יארך ששה ימים.

יתכן שזה פירוש הפסוק: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות" (ב, ג): ה' ברא את העולם כדי לעשות את שביתת השבת.

זה עונה גם על השאלה, מה המשמעות של מנוחת ה' ביום השביעי, הרי בכל הימים שלאחר ששת ימי בראשית נח ה', מאז עד עכשו? אלא שאי אפשר שאנחנו ננוח ממלאכה (כזכר למנוחת ה') כל כך הרבה זמן (ועוד, שהוא ממשיך לחדש בכל יום את מעשה בראשית), ולכן נקבע יחידה זמן קצרה למנוחת ה' כביכול; ומדוע דוקא יום אחד?

לפי מה שאמרנו למעלה, הדבר מובן: החלוקה של ששה ימים "מלאכה" ויום מנוחה היא החלוקה האידיאלית עבור בני האדם, ולכן כביכול נח ה' ביום השביעי, דוקא למשך יום אחד, כדי שהזכר לשביתתו יהיה יום אחד, כמתאים לטבע האדם.

[תשובה נוספת לשאלה זו היא שבשבת זו לא היתה רק 'אי-עשיה' אלא המנוחה היא חלק מהבריאה, וכמו שאר הברואים, הוקדש לה יום של בריאה.]