מפורסמת היא תורת הבעל שם טוב על הפסוק "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" (ז, א), אשר "תיבה" רומז לתיבות התורה והתפילה, ופירוש "בא אל התיבה" הוא שיהודי צריך "לבוא" ולהכניס את עצמו בתוך תיבות התורה והתפלה (הובא בהוספות ל'כתר שם טוב' ס"ח ואילך. ובכ"מ).

ולכאורה הדבר פלא, שהרי בהמשך הפרשה (ח, טז) מצווה הקב"ה לנח - "צא מן התיבה"! ולפירוש הבעש"ט, ש"תיבה" כוונתה　 לתיבות הקדושות דתורה ותפילה - איך ייתכן הדבר?

יחד עם זה, מוכרחת ההכנה של "בא אל התיבה". כלומר: ראשית כל יהודי צריך להשקיע עצמו בתוך ה"תיבה" דתורה ותפילה, ולהיות שם משך זמן של "שנה תמימה" (פרש"י פרשתנו ח, יד), הכוללת בתוכה את כל שינויי הזמנים האפשריים; ואז, כאשר חדור הוא בתורה ובתפילה ובכל הפרטים, יש בידו הכח לעבודה ד"צא מן התיבה" - שיוצא לעולם התחתון ומקדשו להיות "דירה לו יתברך".

(ע"פ שיחת מוצש"ק פ' חיי שרה תש"מ וש"פ נח תשמ"ה)