ליקוטי אור - במועדים - חג סוכות תשע"ו - ושמחת בחגך והיית אך שמח

נכתב על ידי עצה בפרשה, 1/10/2015

 " בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּתּ, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת

   הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אלקיכם "(ויקרא כג, מב-מג)

 

ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים - הקב"ה שבאהבתו אותנו עשה לנו נסים ונפלאות עד בלי די, וזאת על

מנת שנדע ונזכור לדורי דורות מי הוציא אותנו מארץ מצרים ושמר עלינו מכל מיני אויבים וליסטים רעים

המתרגשים לבוא בארץ לא זרועה בבואם לארץ הקודש. ואחד הדברים שהיו מעל הטבע היה שהושיב את

בני ישראל בסוכות, היינו הקיפם הקב"ה בשבעת ענני כבוד אשר היו להם כסוכה, כמו שכתוב(במדבר י, ל"ד):

"וענן ה' עליהם יומם", ועל ידי כך עמו וצאן מרעיתו היה שמור ומוגן מכל צרה וצוקה, כמו שדרשו רז"ל:

שבעה עננים היו, ארבע - מארבע רוחות העולם, וענן אחד – מלמעלה(כפי שנבאר בהמשך אי"ה), ואחד –

מלמטה, וענן אחד - מלפניהם, והיה מנמיך לפניהם ההרים, ומגביה לפניהם הבקעות, והורג את הנחשים

והעקרבים, מנקה ומסדר את הדרך לפניהם

 

אומנם נחלקו בעניין מה הטעם למצוות סוכה רז"ל(סוכה יא)ענני כבוד היו - דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא

אומר - סוכות ממש היו. ובפשטות אפשר להבין את היש אומרים סוכה לזכר ענני הכבוד שהיו כסוכות

כנ"ל כי זה היה נס מעל הטבע, ולכן נפסק הטעם להלכה בשולחן ערוך(סימן תרכ"ה): "כי בסוכות הושבתי

את בני ישראל - הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". לכן, נצטווינו ליישב בסוכות שבעת

ימים, ובעת שיושב אדם בסוכה טוב שיכוון שציוונו ה' יתברך ליישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר

לשבעת ענני כבוד שהקיפם הקדוש ברוך הוא, כנ"ל. אבל לכאורה קשה למי שאומר 'סוכות ממש' שהרי

איזה נס נעשה כאן, אדרבא הכול היה דרך הטבע, כפי שפירש רש"י ז"ל: 'מפני החמה בשעת חנייתן',

היינו היו צריכים הגנה מפני השמש הקופחת שבמדבר. משמע מכאן, שבעת חנייתן הוסר לפחות הענן

שמלמעלה שהיה כצל ומגן מפני החמה שהרי אם היה למה היו צריכים לעשות סוכות ממש. ואם מטעם

זה צוונו לעשות סוכה לדורות שהרי היה לנו לעשות דווקא בימי הקיץ את הסוכה מפני החמה.

 

וכמו שכתב רבנו הטור, הטעם שנצטווינו לעשות סוכה בחודש תשרי, ולא בזמן יציאתנו ממצרים בחג

הפסח,  לפי שחודש ניסן הוא בתחילת הקיץ, ואז הדרך היא לעשות סככה לצל, ולא הייתה ניכרת עשיית

הסוכה שהיא לפי מצוות הבורא יתברך, ולכן ציוונו השם יתברך לעשות הסוכות בחודש תשרי, שהוא

תחילת החורף, שהוא זמן הקור והגשמים, ודרך כל אדם להיכנס ולשבת בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן

הבית ליישב בסוכה, ובזה ייראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצוות המלך שציוונו עלינו לעשותהּ. ומכאן

רואים שאנחנו מקיימים את מצוות הסוכות דווקא ההפך מהזמנים בהם כדאי על פי הטבע, כאמור, וזה

כדי שייראה לכל באי עולם שאנחנו מאמינים בני מאמינים בציוויו של אבינו מלכנו. ואם כך, מתעצמת

השאלה מה החידוש בדבריו של רבי עקיבא 'סוכות ממש', שכן פשוט שהוא מודה שהיו ענני כבוד לבני

ישראל, ואפילו נראה שההפך מסתברא שהרי רוב הזמן בני ישראל היו בחנייתן מאשר במסעם היינו ללא

הענן העליון לפחות, כאמור לעיל.

 

ויוסף לי ה' אור לראות ולהתבונן בטעם של מצוות סוכה והקשר של האדם ובבחירתו בחייו בדרך בה ילך.

ונראה לומר אולי, בסייעתא דישמייא, שרז"ל רצו לרמוז בעניין הסוכה כנ"ל על ב' דרכים שקיימים לאדם

להתבונן על כל מה שעובר עליו בחיים. דרך אחת היא דרך 'האמונה' היינו להאמין שהכול בהשגחתו של

ה' יתברך בעולמנו ואין עוד מלבדו כי הוא אמר והיה העולם, וברצונו מחשיך את השמש והירח בעת מסעם

וברצונו מאיר את העולם ע"י החמה בעת חנייתן. ואילו הדרך האחרת היא דרך 'הטבע', היינו לחשוב שכל

העולם המופלא הזה - מערכת השמש והכוכבים וכו', הכול מתנהל רק דרך הטבע, כאילו אין מנהיג לבירה

חס ושלום!.

 

וזה בחינת מצוות 'סֻּכָּה' היינו שהיא בבחינת ב' דרכים שקיימים לאדם כנ"ל. כי 'סֻּכָּה'(=86) בכתיב חסר

עם הכולל עולה בגימטרייה כמניין 'הטבע'(=86) רמז לדרך האחרת היינו דרך 'הטבע' כנ"ל. כי כאשר אדם

יושב בסוכתו במשך שבעת הימים הוא מתבונן יותר להתנהלות הבריאה, ובפרט במערכת השמש והכוכבים

המעידים על חידוש העולם היינו בריאתו בכל רגע ורגע, מה שאין כן אם ישב בבית תחת קורת גג בביתו.

אולם 'סוכה'(=91) בכתיב מלא עולה כמניין צירוף שמות הקודש הוי"ה(=26) ואדנ"י(=65), היינו צ"א(=91)

שהם מעל 'הטבע'(=86) כי הם מחיים ומשפיעים על הטבע, וזה בחינת אמונה שהיא מעל הטבע. וזאת למען

ידעו דורותיכם שאין העולם קדמון אלא יש מנהיג לעולם והכול בהשגחתו המדויקת להפליא, ובחסדו מחדש

בטובו בכל יום מעשה בראשית.

 

ועל ידי זאת זוכה להיכנס תחת כנפי השכינה וניצל מכל אויביו הרעים שמנסים להרחיקו מבוראו, בבחינת

מה שכתוב(תהילים כז):"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ", היינו על ידי שבוחר בדרך האמונה

בה' יתברך, כאמור, אזי הקב"ה שהוא גם השכינה הקדושה מגנה עליו בכנפיה מפני מהמקטרגים 'ביום רעה'

היינו שכבר לא יישב בסוכה ואויביו ירדפוהו עדיין ה' יתברך יסתיר אותו וישמור על כבודו מפניהם בבחינת

מידה כנגד מידה. וזאת האמונה היא בחינת הסכך שהוא עיקר הסוכה בבחינת 'ענני הכבוד' - 'כבוד' דייקא

כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו(אבות ו, י"א:), שכן על ידי האמונה הוא מגלה את כבוד

מלכותו בעולם.

 

וכן כתוב בזוהר הקדוש שהסוכה נקראת "צילא דמהימנותא", דהיינו "צל האמונה"'צל' דייקא רמז בזה

אולי לחייו של האדם שחולפים מהר כצל, כמו שכתוב(תהילים קמ"ד): "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר", ואם

ישכיל האדם ויבחר לחיות את חייו באמת בדרך האמונה הפשוטה והתמימה באמת בה' יתברך היינו ללא

חקירות ומחקרים שכול מטרתם היא כפירה בבריאה כי הם שגורמים לאדם בסופו של דבר ליפול באמונה

כוזבית עד כדי כפירה בקב"ה, ה' יצילנו. אלא שחייב לשאוף לאמונה שתהיה כקשר חזק ואמיץ בתוך לבו

באמת, בבחינת(דברים ד, לט)'וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ', כלומר להשיב את הדעת שהוא בבחינת השכל ללב בכך

שיאמין באמונה צרופה בהנהגת ה' יתברך את עולמו.  

 

וזה שיש לעשות את הסוכה 'צלתה מרובה מחמתה'(או"ח תרכ"ו, א:) היינו שיהיה על ידי הסכך יותר צל מאשר

שמש, רצה לרמוז אולי לחייו של האדם שהם בבחינת 'צל' עובר כנ"ל, ואם הוא יבחר לחיות את חייו בדרך

האמונה, אזי יזכה לחיי נצח כי כאשר לבו של האדם חדור באמת ובאמונה בקב"ה ולא רק מאמין מהשפה

ולחוץ, אזי בסופו של דבר יבוא לקיים את כל המצוות שבתורה, כמו שכתוב(מכות כג)"בא חבקוק והעמידן

על אחת" - שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה', היינו כל המצוות שהם בחינת נצח - היסוד שלהם הוא אמונה.

ואם יבחר האדם לחיות על פי דרך 'הטבע' אזי חייו פסולים כי בזה מראה שאמונתו נפולה תחת אויבו הרע.

וזה שאמרו חז"ל(משנה א)"ְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה" היינו שאין מספיק סכך כדי שיהיה צל בסוכה

רצה לרמוז שאין מספיק אמונה בחייו של האדם שהם בבחינת סוכה פסולה כי הסכך הוא בחינת אמונה.

 

וזה שאמרו חז"ל(סוכה פ"ב, ט)"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי", כי שבעת הימים של

סוכות הם בבחינת שנותיו של האדם, כמו שכתוב(תהילים צ): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ואם ישכיל

יעשה סוכתו קבע שהיא בבחינת אמונה כנ"ל היינו שיאמין בדרך קבע בחייו ששיש מנהיג לעולם והוא מלך

מלכי המלכים הקב"ה, והוא השומר, הוא המרפא, הוא הזן, הוא המפרנס, הוא האלקים והכול בהשגחתו

ואין עוד מלבדו!. כי כאשר יוצא מביתו ודר בסוכתו היינו שצריך לאכול, ללמוד, ואף לישון בסוכה בדיוק

כמו שהוא בביתו, ע"י זה מתבונן בדעתו היינו בשכלו ששום דבר בעולם הזה לא שלו, אפילו ביתו מבצרו

שהוא בבחינת העולם הזה שהוא ארעי מלבד נכסיו הרוחניים שהם לימוד התורה וקיום המצוות והחסדים. 

 

ודע, שמי שברא את הטבע הוא אלוקים, וזה שכתוב(בראשית א)'בראשית ברא אלקים', 'אלקים' דייקא כי

'הטבע'(=86) עולה בגימטרייה 'אלקים'(=86), כי הקב"ה צמצם את התגלותו בבריאה דרך הטבע, היינו

שכול הבריאה מתנהלת כביכול דרך הטבע. וזאת בשביל שתהיה קיימת בחירה לאדם באיזה דרך לבחור.

ואולי זה החידוש בדבריו של רבי עקיבא שאמר 'סוכות ממש', היינו שמוכרח שהוסר הענן העליון בעת

חנייתן, כמבואר לעיל, כדי לא לבטל את הנהגת ה' יתברך בעולם היינו שיש בחירה לאדם כי בעת שרואה

את החמה והכוכבים יכול לבוא ולחשוב בדעתו שזה העולם מתנהל רק דרך 'הטבע'. אבל באמת רצון ה'

שכל אדם ישראלי שנכנס לסוכה יכוון שזה כנגד 'ענני הכבוד' כי הם מורים על הנהגה ניסית ופלאית של

ה' בבחינת אמונה שהיא מעל הטבע כנ"ל. ועל כן, אנחנו מתחילים מיד אחרי סוכות ספר 'בראשית' כי זה

הספר נקרא גם ספר האמונה כי על ידי שאנחנו עושים סוכה זכר לענני הכבוד אנחנו מתחזקים באמונה

שלמה שכל מעשה בראשית הכול אמת אף על פי שאין לנו השגה בו. וייתכן שזו אחד הטעמים גם שהאות

ב' במילה 'בראשית' נכתבה רבתי(גדולה) כדי להדגיש שיש בחירה חופשית לאדם באיזה דרך יבחר בכל

דבר ועניין, ובמקרה שלנו האם יבחר האם בדרך 'האמונה' או בדרך 'הטבע' חס ושלום.

 

והנה, בחג הסוכות נצטווינו לקחת את ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה ולאוגדם ביחד ולברך

עליהם בתוך הסוכה כי אלו ארבעת המינים רומזים על ד' סוגי אנשים שיש בכלל ס'(=60) ריבוא נשמות

ישראל. כמו שדרשו חז"להאתרוג -  שיש בו טעם וריח, רומז לאותם אנשים שיש בהם גם חכמה וגם

מעשים היינו בחכמת התורה ועשיית חסד. ההדס - כנגד אותם שיש בהם מעשים טובים, ריחם הטוב נודף

למרחוק, אך הם לא זכו לטעמה הערב של חכמת התורה. הלולב -  שבא מעץ התמר הערב שיש בו טעם,

הוא כנגד אותם אנשים  שיש בהם חכמה אך אין בהם מעשים, ריחם אינו ערב, ואין רוח הבריות נוחה

מהם. ערבה – חסרי טעם וחסרי ריח, כלומר אין בהם לא חכמה ולא מעשים, חייהם חסרי תוכן. ובכל

זאת, בהגיע חג הסוכות כולם שווים לטובההם נאגדים באגודה אחת.

 

ולעניות דעתי הטעם שצריך לברך דייקא בתוך הסוכה על ד' המינים ביחד כי הסוכה מקיפה ומסככת על

בניה היינו ד' סוגי האנשים שהם בבחינת ד' המינים כנ"ל כי הסוכה היא בחינת אמונה שמקיפה את כולם

ומכניסה אותם תחת כנפי השכינה כנ"ל, ובפרט הרחוקים מקיום התורה ומעשים טובים. וע"י כך משתמרת

בנו האמונה שנותנת לנו חיות לקיים את חכמת התורה ואת המעשים הטובים כל אחד בהתאם לבחירתו

ומעלתו, כי האמונה היא בחינת השכינה ששומרת ומגינה על עם ישראל ובפרט בעת אחדותו. וזה נרמז גם

במצוות סוכה כי סֻּכָּה אותיות ס' - כ"ה היינו ס'(=60) בחינת שישים ריבוא בני ישראל שיצאו ממצרים

ועד הנה, ואותיות כ"ה - רומזות על השכינה שנקראת כ"ה, כידוע.

 

ועל כן, יש מצווה מדאורייתא לשמוח בחג הסוכות, כמו שכתוב(דברים ט"ז, יד-טו)"ושמחת בחגך - והיית אך

שמח", היינו חייב אדם לשמוח בכל שבעת הימים של החג שהם בחינת ימי האדם כנ"ל, כי זה זמן שמחתנו

כמו שאנחנו אומרים בתפילה. כי אין לך שמחה גדולה יותר מאשר שהאדם בוחר להיכנס לסוכה ולהתחזק

באמונה שלמה וצרופה בא-ל אחד יחיד ומיוחד - כל יכול - הקדוש ברוך הוא, עד כדי ידיעה בשכלו ובלבבו

שהכול שלו והכול ממנו יתברך ויתעלה שמו והיא שתלווה אותנו במשך כל השנה כולה ותחזור שוב בכל

שנה ושנה. וזה יסוד כל מצוות הסֻּכָּה – שימור האמונה!. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

 

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

 

על ידי מצוות נטילת לולב ומיניו, זוכה לגַלוֹת הדעת הקדוש לידע ש'מלא כל הארץ כבודו', ולגַלות אלֹקוּתו

יתברך בכל מקום, אפילו בכל לשונות הגויים, ולהכירו יתברך ולהתקרב אליו אפילו בכל המדרגות התחתונות,

ולקשר הדעת הקדוש לתוך הלבשיהיה לבו ברשותו, ולאהוב את עצמו עם ה' יתברך באהבה, ולבוא לאור

האהבה שבדעת שהוא אור הגנוז, ויתגלו הצדיקים והתורה הגנוזה, ועל ידי זה יתרבה שלום רב בעולם(מועדי

ה' – סוכות, אות ח).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"לנלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"הנלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע