סוכות ומלחמה

נכתב על ידי יניב, 1/10/2015

 

סוכות קשור לא"י, כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' 'סוכות וא”י'). אולם ניראה שיש הדגשה עמוקה בקשר עם א"י, ביותר דיוק, והוא הצד של כיבוש א"י. הרוקח מביא שהסוכות היו בזמן שכבשו את הארץ, מניין לו דבר זה?- ניראה שלמד זאת מהיר' שאומר שהקפת המזבח שבעה פעמים כנגד ההקפה של יריחו (יר' סוכה ד,ג) הרי שיש חלק שהוא כנגד כיבוש הארץ, מזה אולי למד הרוקח שהסוכות הם כנגד כיבוש הארץ. אולי ע"פ זה אפשר גם שזמן חג סוכות הוא שבעה ימים כנגד שבעת הימים שהקיפו את יריחו עד שנפלה ביום השביעי. לכן גם מצוות סוכות יש בה עניין של הגנה 'ואגין זכותא עלייהו כי סוכה' (ערכין לב,ב), להיפך מהחומות של יריחו שהם חומות של חומר גשמי חזק, אצלנו ההגנה היא עניין רוחני שמחזק את החומר, כסוכה שהיא בית עראי אבל מגן ביותר ע"י הקדושה, ולכן הרוחני מנצח את הגשמי, ולכן הרוחני הפיל את החומות של יריחו. ואף ניראה שעצם הלימוד של דין ישיבת הסוכה, למדו 'כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ואין "תשבו" אלא תדורו, כמו דאת אמרת "וירשתם אתה וישבתם בה"' (יר' סוכה ב,י) שלכאורה היה מספיק להביא "וישבתם בה" שמובן לדור בסוכה כמו בא"י, למה מביאים גם "וירשתם אותה"?- אלא בא היר' להדגיש שהסוכה נילמדת מא"י כיון שהיא כנגד כיבוש הארץ, המלחמה על הארץ. וניראה שיש קשר מהותי בין הסוכה לכיבוש הארץ, שהסוכות הם גם כנגד זמן המדבר, כנגד הסוכות שהיו במדבר, וזמן המדבר היה כדי שהתורה תספג בגופנו, שיהיה חלק מאוחד איתנו. גם במלחמה של בנ"י יש עניין של התורה שמחוברת אלינו, שלכן הת"ח היו יוצאים ראשונים במלחמה כדי שזכותם תכריע את הקרב, כמו שבעי נפל יאיר בן מנשה שהיה ראש הסנהדרין (סנהדרין מד,א) [ויש עוד מקורות שהת"ח היו יוצאים בראש] כיון שזכות התורה שבלולה בו יכריע את הקרב (ולכן גם הארון עם הלוחות השבורים היה יוצא למלחמה, שזכות התורה תעמוד לנצחון). והסוכה היא גשמית אבל קשור אליה מעלת ענני הכבוד, השכינה. כך גם במלחמה על א"י זה צריך להיות מלחמה בטבע, בגשמי, אבל עיקר זה השכינה הנילחמת איתנו-דרכנו, שהיא המסייעת לנו לנצח. גם המלחמה על א"י היתה שבע שנים, לכן ראוי לחגוג שבעה ימים. ניראה גם שלכן יש מצות הקהל במוצאי שביעי כיון ששלוש מצוות הצטוו בנ"י בכניסתם לארץ 'להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית בחירה' (סנהדרין כ,ב) מימלא אחרי שכבשו שבע שנים שבזה התעסקו בכניסה לארץ, היה ראוי שהם יעמידו להם מלך אחרי שיחלקו מיד בתחילת השנה השמינית (ולא שיתעכבו עוד שבע שנים) או בכ"א גם אם היה ראוי להעמיד דווקא אחרי כיבוש וחלוקה ע”פ הזמן בצורה רגילה כמו שעשו בכ"ז כל חלק היה שבע שנים, ולכן יש כאן עניין של זמן קצוב של שבע שנים. מימלא לכן אחרי שבע שנים מגיע הזמן שבו המלך מראה את מעלת מלכותו, שהוא מקריא מהתורה בתור 'שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל' (רמב"ם חגיגה ג,ו) שזה מעלת המלך שבישראל. לכן גם מודגש 'חייבין להכין ליבם ולהקשיב אזנם, לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיני' (שם) שיש כאן עניין של חזרה על מתן תורה, ולכן זה ביראה גדולה, והמלך שמקריא, הוא מטיל אימה בעצמו, ולכן זה משתלב היטב במעמד היראה הזה, שזהו מהותו של מלך "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו) 'שתהא אימתו עליך' (סנהדרין יט,ב). והנה גם במלך נאמר "וירשתה וישבתה בה" (דברים יז,יד) להדגיש את הקשר לכיבוש הארץ כמו בסוכות. ואשרינו שבדורנו אנו זוכים לחיבור של סוכות עם כיבוש הארץ, שלדעתי זו מעלה וחיבור עליון שיש לחיילים בעשיית מצוות חג הסוכות, ואומרים בבבדיחות דעת שארבעת המינים דומים לכלי מלחמה (לולב לחרב ואתרוג לאבני קלע) ניראה שיש בזה קצת מן האמת, שיש בהם כח רוחני לעזר לחיילים. אולי לכן לעתיד ינסו את הגוים דווקא במצוות סוכה (ע"ז ג,א) כיון שלעתיד יהיה "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו יא,ו) שלא יהיו מלחמות, וזה אולי מכח מצוות הסוכה שקשורה למלחמה ולכן גם לאי המלחמות בעתיד, ולכן כשהגוים יזכרו לבא בעתיד, אז הנסיון שלהם יהיה ע"פ המעלה של לעתיד שזהו סוכות. ניראה שסוכות הוא חג ספיגת התורה בנו, ולכן יש בו את הכח לבער את הטומאה מהעולם ע"י הקדושה ששולטת, וכך גם לעתיד לפני המשיח בא מלחמה (סנהדרין צז,א) לבער את רע, וגם ימחה זכר עמלק (שאין מלכות ה' שלמה עד שימחה זכר עמלק). גם כשניכנסו לארץ היו צריכים לבער את שבעת העממין מהעולם, כמלחמה בטומאה, וכך יהיה לעתיד, ולכן סוכות יש בו קשר למלחמה בטומאה ע"י הקדושה המלאה אותנו, ששיאה יהיה בעתיד ולכן היא כנגד לעתיד לבא. (ולכן גם יתחייבו הגוים לעלות לרגל בסוכות, כמובא בזכריה יד,טז-יט) [גם מרן גדול הדור הגר"ש גורן זצוק”ל זיע”א הסביר שחג סוכות הוא כנגד לעתיד שלכן ינוסו.. ויתחייבו.. וכן זהו זמן שמחה כלעתיד שיהיה שמחה (מועדי ישראל) אולם לא הסביר מדוע]. ונסיים בסיפור, שבמלחמת יוה"כ מרן שר התורה גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א בא לבקר במוצב בצפון, והחלה הרעשה כבדה של הסורים, מפקד קרא 'כולם למקלטים' והגרש"ג קרא 'כולם לסוכה', וכולם התאספו בסוכה (מהבד) ושרו ע"פ זרוזו של מרן הגאון, תוך כדי שמסביב נפלו פגזי תותחים, והסוכה הגנה שלא ניזוקו כלל.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע