"ואירא כי עירום אנוכי ואחבא" (ג, י)

האדם אומר שפחד בגלל היותו עירום. הדברים אינם מובנים: (א) הרי התחושה של אדם עירום היא תחושה של בושה, ולא של פחד. (ב) הרי אדם וחוה עשו להם חגורות (ג, ז), ואם כן כבר לא היו עירומים!

אפשר לפרש את המלה  "עירום" כאן במובן של "והנחש היה ערום" (ג, א). כלומר, האדם אומר שהוא פחד מפני שהיה ערום כמו הנחש, וקיבל מיצר התחבולות של הנחש, וכיצור ערמומי, הוא פוחד ולא מתבייש. עד עכשו, היה לאדם ולחוה טבע טהור, והיו במצב של איזון עם הטבע ועם הקב"ה, ועכשו קיבלו ערמימות כמו של הנחש. לערמימות זו נלוות גם תחושה של פחד ("ואירא") ושל בריחה מאחריות ("ואחבא"), שאינן קיימות בטבע הטהור.

מי שנאמן לעצמו ולה' אינו צריך להתחבא, לא מעצמו ולא מה'.

לפי זה, גם שאלת ה' "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה" פירושה: מי הגיד לך שאתה ערום כמו הנחש?