איך ידעה חוה שטוב העץ למאכל וכו' בלי לאכול ממנו?

נראה שהנחש שיכנע אותה בכך, ע"י שהראה לה שהוא היה "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", והסביר שהגיע לזה ע"י אכילה מעץ הדעת.

אפשר ליישב בכך את הקושי בפסוק א, שמביא את דברי הנחש "אף כי אמר אלקים", שאינו מתאים לתחילת משפט: אכן, אין אלו תחילת דברי הנחש, אלא "ויאמר אל האשה" מתייחס למה שנאמר בתחילת הפסוק "והנחש היה ערום", כלומר, הנחש הסיב את תשומת לבה לכך שהוא ערום (זה היה דבר ידוע בין יושבי גן עדן אז; או שמא זה היה דווקא הפתעה בשבילה, ובגלל ההפתעה הצליח לשכנע אותה), והסביר שזה נבע מכך שאכל מעץ הדעת, וסיום דבריו היה "אף כי אמר אלקים" וכו', כאומר, "אני נעשיתי ערום מאכילת עץ הדעת אף שה' אמר לכם שלא לאכול מכל עץ הגן".

עוד ייתכן שהנחש אכל מעץ הדעת לעיני האשה, והוא טען כלפיה שהוא נעשה ערום ע"י אכילה זו, ושלפני כן לא היה ערום. אבל פירוש זה פחות נוח מהפירוש הקודם: (א) אין רמז בפסוק לאכילתו, (ב) לפי פירוש זה היא לא ידעה  מקודם שהיה ערום, ואין סיבה שתאמין לו לשני הדברים: גם שהיה ערום, וגם שהדבר נגרם ע"י אכילתו.

אפשרות אחרת לפרש איך ידעה חוה שטוב העץ למאכל וכו' בלי לאכול ממנו, היא, שהיא אכלה תחילה מהעץ עצמו (שהיה מותר להם לאכול, או לפחות חוה חשבה שמותר להם לאכול מהעץ עצמו), ובעץ הדעת, טעם העץ היה כטעם הפרי (שלא כבשאר העצים, שהארץ חטאה ולא עשתה "עץ פרי עושה פרי" - בראשית רבה פרשה טו, ח), כרמוז בדעה שעץ הדעת היה עץ אתרוג (בראשית רבה פרשה טו, ח), ולפי חז"ל טעם עץ האתרוג כטעם הפרי (סוכה לה ע"א). כשטעמה את העץ, ראתה שהוא טוב למאכל, ומזה הבינה שגם הפרי טוב למאכל.