אנשים מספרים על עצמם: ישיבה בלב סערה

את הסיפור שלנו אני כותב בשינויים רבים, משום שהוא עדיין מתנהל, ועדיף שלא יזהו במי מדובר. לפני מספר שנים החליט אחד ממרביצי התורה  לפתוח ישיבה באזור שאינו משופע בישיבות, בלשון המעטה.

אמר ועשה. באחד הימים נסע עם נהגו ועם עוזריו למספר מושבים כדי להתעניין באפשרות לפתוח בהם ישיבה. משום מה, נתקל בסירוב אחר סירוב. לאחר יום מפרך, גדוש בסירובים, כשהיו קרובים לייאוש, הם עברו דרך המושב שלנו. הנהג שאל בדרך אגב האם יש טעם להיכנס למקום שהיה אז מושב קטן, די מוזנח ולא מוכר, והרב ענה בחיוב. היו אלה ימים של ערב פסח, ימים של הכנות וניקיונות קדחתניים לחג. בביתנו שרר בלגן, כמו זה ששורר בכל בית בערב פסח. ופתאום - נקישות על הדלת, והרב החשוב עומד בפתח עם שמשו ועם נהגו, ומבקש להיכנס ולדבר איתנו בתור משפחת רב המושב. אי הנעימות היתה גדולה. לא מצאנו פינה מכובדת להושיב בה את הרב. ניסינו לבקשו להיכנס לאחד החדרים, אבל הוא סירב והתיישב על הכיסא הפנוי הקרוב אליו (ליד השולחן בסלון העמוס כל טוב כלי פסח...), ואמר: "באנו לפתוח פה ישיבה!".

נותרנו פעורי פה. המקום האחרון שהתאים לפתוח בו ישיבה הוא מושב חילוני לגמרי שבו גרות שתי משפחות חרדיות בלבד. יש מספר מושבים באזור עם תושבים דתיים או חילונים, אך באף אחד מהם היו שונאי דת כמו רוב אנשי המושב שלנו. האם כאן הרב מעוניין לפתוח ישיבה? הרב שאל אם יש בית כנסת או בית מדרש שאפשר לבדוק אם הוא מתאים להקמת הישיבה, ואבינו, בלית ברירה, ליווה אותו לבית הכנסת של המושב. בדרך הוא סיפר לו שבית הכנסת היה מוזנח מאוד עד לפני שנה, ואחת ממשפחות המושב שיפצה אותו על חשבונה, לא ברור מדוע. הרב אמר: "כעת ברור מדוע. זה מה שאנחנו צריכים, פה תקום הישיבה!". אבינו, רב המושב, לא ידע כיצד להגיב. הוא ידע שהחלטה כזו מחייבת אישור של חברי ועד המושב.

אבא ראה שבמזכירות המושב שמול ביתנו האור דלוק. התברר שבדיוק ברגעים אלה התקיימה אסיפת ועד. הוא הציע לרב להיכנס ולשטוח את בקשתו. הרב נכנס ושטח את בקשתו. ועד המושב אמר לרב שצריך לקיים אסיפה כללית שבה נוכחים כל חברי המושב, מצביעים בעד או נגד כדי להכריע האם לאשר פתיחת ישיבה חרדית במושב. משיחות 'מאחורי הפרגוד' עלה כי חברי המושב אינם מעלים על דעתם לאשר פתיחת ישיבה בתחומם. במיוחד עלה שמו של אחד החברים הוותיקים במושב, אלכס (שם בדוי), שפשוט הלך מחבר לחבר, שכנע אותו, התחנן ואפילו איים לבל יהינו להצביע בעד הקמת ישיבה.  הרב החליט שאין שום צורך באישור כזה, ובתוך חודש נחתו במושב כמה עשרות בחורים לתחילת הזמן – ללא כל אישור של המושב. כעת היו לחברי המושב גם תירוץ להתנגדותם. "פתחתם ישיבה במושב ללא הסכמה...".

מספר תושבים בודדים תמכו בישיבה ואף סייעו בתפעולה ובתחזוקה בימיה הראשונים: חדר האוכל הוקם במבנה ששימש כדיר עיזים. בעליו, מתושבי היישוב, מכר את כל העדר וקנה קרוון עם מטבח וחדר המספיק לשמש כחדר אוכל. הוא בעצמו שימש כטבח... היה מקרר פשוט וקטן שלא הספיק בגודלו לבני הישיבה. הנהלת הישיבה פרסמה במכולת מודעה: "דרוש מקרר יד שנייה בתשלום". המודעה נקרעה בתוך שעה, אבל מסתבר שבשעה הזו היה מי שקרא אותה... ימים ספורים לאחר מכן, כשהבחורים מגיעים לישיבה, הם מגלים בפתח מקרר תעשייתי חדש לגמרי. הבחורים הבינו שהישיבה רכשה מקרר, אך כשמנהל המשק הגיע הוא החל לברר מי בדיוק הזמין מקרר חדש ויקר כל כך.  מהר מאוד הוא גילה שאיש לא הזמין אותו. הוא פשוט נחת שם באישון ליל... המקרר הוכנס לפעולה, ואצל הנהלת הישיבה נותרה קושיה: מי התורם האלמוני? ההנחה היתה שמישהו מתוך המושב החליט לתרום ולא רצה להרגיז את השאר.

בניין לפנימייה כמובן לא היה, ובני הישיבה התגוררו בדירות שהישיבה שכרה מתושבי המושב תמורת סכומי עתק, יחסית לתעריף במושב מוזנח כזה. היתה סייעתא דשמיא מיוחדת, כי מצד אחד היה אלכס, שהלך מבית לבית והזהיר את התושבים שלא להשכיר בתים, מה שגרם לעליית המחירים הבלתי הגיונית אצל אלה שלא התחשבו בו. מצד שני, לישיבה הגיעו תרומות עלומות בסכומים שעלו על דמי השכירות. היה ברור שיש כאן שני כוחות. כוח הרע בראשותו של אלכס, שפעל במסתרים, אך הדברים דלפו איכשהו, וכוח הטוב, שהיה חבוי לחלוטין. איש לא ידע מי האנשים שדואגים לנו. גם אנחנו לא. כאשר הרב שהקים את הישיבה הגיע למושב בשבתות, היה שובת בביתנו יחד עם רעייתו הרבנית ומגיע לדרוש בבית הכנסת בשבת, אף שהיו אנשים שקמו ויצאו. במקרה הטוב – לא קמו לכבודו כשנכנס, ובמקרה הגרוע - פשוט גידפו, רח"ל. אך אלה היו מעודנים לעומת המתנגד החריף של הישיבה, אלכס. הוא לא ירד לרמה של גידופים, אבל הדברים שעשה היו מסוכנים הרבה יותר. הוא פעל בשם החוק כדי לזרוק אותנו משם.

במשך מספר שנים קיבלו בחורי הישיבה, הר"מים וכל התומכים בהם, יחס קר ומאיים מצד המתנגדים, כשבמקביל מתנהלים הליכים משפטיים בין המושב לישיבה – הליכים שאותם הוביל מאחורי הקלעים אלכס. אגב, הוא לא היה חתום על אף מסמך ולא הייתי יכול להוכיח עליו דבר. הוא פעל כאיש צללים, מה שרק הגביר את כוחו ואת סכנתו לישיבה. כשהתביעה המרכזית הגיעה לשלב שבו היה ברור כי אנחנו מפסידים, התייצב לפתע אחד מעורכי הדין המפורסמים במדינה ואמר כי הוא נשכר לייצג את הישיבה. הוא אמר מי שכר אותו, אך השם לא אמר לנו דבר. פנינו אליו. היה זה אדם רב נכסים שאמר לנו כי הוא שליח של מישהו אחר וכי אינו מעוניין להסגיר מי ביקש ממנו לשלם בעבור ייצוג הישיבה. הוא גם טרק את הטלפון וביקש שלא נתקשר אליו יותר.

זה היה מוזר לחלוטין. לא הבנו מי נגד מי כאן. היה ברור שכוחות חזקים בוחשים כאן, ולא היה לנו מידע לגביהם. בתחילה חשבנו לוותר על הייצוג של עורך הדין המפורסם והיקר, כי פחדנו  שאולי הוא נשכר כדי להפיל אותנו, אך בחשיבה נוספת הגענו למסקנה כי אין לנו מה להפסיד. על פניו נראה שממילא אנחנו מפסידים, ולא היה הגיוני שמישהו ישכור פרקליט בממון רב לדבר מיותר, מה עוד שהפרקליט עצמו היה בסדר גודל כזה שאין סיבה שישכיר עצמו ללקוח כדי להכשילו. החלטנו ללכת על זה.

לא יאומן מה שהוא עשה. עורך הדין הצליח ברגע האחרון להפוך את התביעה על פניה. הוא עשה זאת בדרך גאונית. הוא גילה כי יותר ממחצית מהמפעלים במושב אינם בעלי רישיון עסק ולא קיבלו שום אישור. כמו כן, רמז לבית המשפט על עסקים בלתי חוקיים שהמושב שותף להם. המושב נכנס לפלונטר אמיתי שאיים עליו מבחינה חוקית ועל חלק מיושביו מבחינה פלילית. הם הסירו את התביעה, נאלצו לשלם לישיבה על הוצאות המשפט (אף שכמעט לא היו הוצאות כאלה...), בית המשפט נתן אישור לישיבה להישאר, והמושב נשאר עם חובות עצומים שהשקיע בהליך המשפטי.

אש השנאה לא התקררה. יחסי האיבה והכעס התגברו והלכו והגיעו למצב שבחורים התהלכו בזוגות כדי להימנע מאלימות מצד אלה שהתנגדו בקיצוניות לישיבה. לא פעם הוזמנה משטרה כתוצאה מעימותים אלה. לאחר תקופה קצרה החלו המתנגדים העיקריים לחטוף מכות אישיות קשות ואיומות, הן בפרנסה, הן בבריאות ובעוד תחומים. היה ברור לכולם שהמכות נחתו בגלל בזיון התורה ותלמידי החכמים: לאחד מהם היה עדר עיזים גדול שנגנב כולו – הפסד כספי עצום, כי כל כבש או עז יכול להימכר אפילו באלפי שקלים וכעת הפסיד הכל; המתנגד השני הגיע לאבי יום אחד, כולו מפוחד, וסיפר שערבים מתנכלים אליו, מאשימים אותו בגניבה ומאיימים עליו ברצח. אבי ניצל את ההזדמנות ואמר לו שימהר לבקש סליחה מהרב שהקים את הישיבה על הצער שגרם לו. הוא עשה זאת, ביקש סליחה והבטיח שיותר לא יצא נגד התורה ולומדיה. אולי לא תאמין, אבל הערבים פשוט נעלמו. כפי שבאו, כך הלכו ועזבו אותו לנפשו.

אותו אדם התחזק מאוד ובהמלצת אבי מניח תפילין בכל בוקר, ואינו מעז לדבר או לפעול נגד התורה ולומדיה עד היום. לאלכס לא קרה כלום. מישהו הסביר שיש הבדל בין מי שפוער פיו בגלוי כנגד ה' ותורתו, שגם פירעונו נעשה בעולם הזה ובגלוי, למי שעושה זאת בסתר. "זה לא שהוא ינוקה, אבל כנראה שיש פה עניין של מידה תחת מידה". לאחרונה פנתה הנהלת הישיבה בהצעה מפתה מאוד לוועד המושב – לבנות בניין לישיבה תמורת תשלום מכובד ביותר. אבל השנאה לתורה היתה עזה ולא עמדה מול הפיתוי הכספי, אף שהמושב היה שקוע בחובות גדולים. שוב החליטו על אסיפה כללית, שבה כמובן התוצאה היתה 'נגד', הודות לפעילים הנמרצים שדאגו להביא אנשים מדרום הארץ ומצפונה, שעדיין רשומים כחברי המושב, על מנת שיצביעו נגד. באסיפה הוחלט שהישיבה יוצאת מהמושב.

החלטות לחוד ומציאות לחוד. הישיבה עדיין כאן, חיה וקיימת עם בחורים מתמידים וצדיקים. באחד הימים נכנס אחד המתנגדים לתוך בית המדרש באמצע ה'סדר', התמקם ליד הבימה והחל להרצות לבחורים שזה לא רצון ה' שהם יהיו פה במושב, זה חילול השם, לא מתאים ולא טוב. הבחורים קיבלו הוראה לטמון ראשיהם בגמרות ולהמשיך ללמוד, והם באמת עשו זאת בקול וביתר שאת. בניסיון נוסף להוריד את מורל הבחורים –  איימו בהבאת בריכה למדשאה שליד הישיבה, ובמוזיקה קולנית בשבת בצהריים. משראו שדבר לא עוזר ואיש אינו מסתכל עליהם אפילו בחצי עין, העלו את רמת האיומים.  בבוקר אחד, נתקלים הבחורים בערימות של ריהוט חדש, סטנדרים וכיסאות לבית הכנסת, ארונות לבית המדרש ולחדרים, מזגני ענק במקום המזגנים המקולקלים ועוד ועוד. ציוד חדש לגמרי.

מנהל המשק העריך את התרומה בכמאה אלף שקלים. היה ברור שאותו אדם שהביא את המקרר ואת הייצוג – שוב התעורר על צד ימין... אך עם כל טוב בא לעיתים גם רע. באחד הימים נסע אחד הר"מים עם  משפחתו ברכב. קילומטרים אחדים אחרי הכניסה ליישוב חסם את דרכם רכב שחור. הנוסעים בו עצרו את הרכב וביקשו מיושביו לפתוח את החלון. בלית ברירה פתחו בני משפחת הר"מ את החלונות וקיבלו צעקות, קללות, יריקות, בזיונות ואיומים מפחידים. אותם מתנגדים, שהיו צעירים וחדשים במושב ועדיין לא הבינו שהקב"ה מנהיג את העולם, נעצרו תוך זמן קצר על ידי המשטרה. הסתבר שאחד מהם שימש לא פחות מקצין הביטחון של המושב. מובן שהפסיד את פרנסתו, מאחר שהוכיח שאינו ראוי לתפקידו, ולא זו בלבד אלא גם נשקו נשלל ממנו, כי בן אדם שמסוגל לעשות שימוש לרעה בתפקידו, יכול לעשות כך גם עם נשקו.

הסתבר שהאיש שימש מספר חודשים קודם לכן כשוטר בתפקיד בדרגה גבוהה, והוא נתפס על עבירה על החוק. הוא מצא פרנסה כרכז הביטחון ביישוב, ובגלל התנהגותו הנואלת הפסיד את ההזדמנות השנייה וגם את אלה שאחריה. בסוף חודש תשרי הכניס אחד התושבים ספר תורה חדש לבית הכנסת. אנשים מעטים מהמושב יצאו מהבתים. רוב המשתתפים היו מחוץ למושב. מדובר כמובן באנשים חרדים מכל רחבי הארץ ובעיקר מיישובי הדרום, ששמחו ורקדו לפני הספר מתוך אהבת תורה אמיתית. הישיבה ממשיכה לגדול. הבחורים יושבים ולומדים בלא הפסקה, ואילו המתנגדים עסוקים כל אחד בצרתו שלו, פשוטו כמשמעו. כאמור, לאחד נפגעה הפרנסה, השני נפגע בבריאותו, כנגד השלישי הוגש כתב תביעה מטעם הישיבה על הוצאת דיבה, ועוד היד נטויה...

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50