כי תצא

כב,יז: ופרשו השמלה לפני זקני העיר: תובנה: משכב האישה עם בעלה נעשה  בלבוש, ובמינימום חשיפה. אבי הנערה מוכיח שבתו הייתה בתולה בעת נישואיה לבעלה, ומציג את דם הבתולים על השמלה. אם הזוג היה שוכב ללא בגדים, האב לא היה יכול להוכיח את צדקת בִּתו. השמלה היא הוכחה ניצחת לצדקת האיש או האישה, שכן אם לא היו מוצאים דם על השמלה, האישה הייתה נדונה למוות בסקילה (פסוקים כ'-כ"א). המילה 'שִׂמלה' או 'שַׂלמה' מופיעה בתורה 23 פעמים, ותמיד בתור לבוש, גם לבוש איש וגם לבוש אישה (גם בפרשתנו מופיעה 'שִׂמלה' או 'שַׂלמה' בתור לבוש: כא,יג; כב,ג; כב,ה; כד,יג), ואף פעם לא בתור סדין או מצע על המיטה.

כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון ... לשוב לקחתה להיות לו לאשה: תובנה: הבעל רשאי להחזיר גרושתו, אף אם "מצא בה ערות-דבר", בתנאי שהאישה לא נישאה לאחר מאז גרושיה. אף אם "ערוות-דבר" פירושו שחטאה בעריות, אין זה פוסל אותה מלשוב להיות אשתו. אם "ערוות-דבר" פירושו כל סוג של ריב בין הבעל לאשתו, הרי יש באיסור החזרה לאשתו אם הייתה לאשת איש אחר, תמריץ לבעל לפייס את אשתו, לפתור את סיבת הריב ולהמשיך בחיי הנישואין.

כה,יח: ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים: תובנה:  ה' מציל את ישראל, אף אם ישראל לא עובד את ה' וירא אלוהים, וזאת כאשר העם אינו מסוגל ליראת ה'. עמלק גרם נזק קטן לעם, בכך שזינב והכה במי שנחשל אחרי העם ההולך והתעכב בדרך, אך קיבל עונש גדול של מחייתו ורדיפתו עד עולם. ה' ידע שהנחשלים התעכבו משתי סיבות עיקריות, שנגרמו עקב היציאה ממצרים: עייפות וחוסר יראת ה'. היציאה ממצרים הייתה מלווה אמנם בניסים גדולים שהיו אמורים לטעת יראת אלוהים בלב כל אחד, אלא שהעבדות הנוראה הסתירה מחלק מהעם את האמת והרגשת החירות, ולכן  ה' חס על כבוד עמו ומבטיח לנקום בעמלק.