"ויאמר למך לנשיו" (ד, כג)

ללמך היו שתי נשים אבל למך אינו מאבות האומה. לפי ההלכה (לפני חרם דרבנו גרשום), מותר לשאת יותר מאישה אחת, אבל לא כל המותר הוא גם מומלץ, ויש גם מה שנקרא "נבל ברשות התורה" (רמב"ן, ויקרא יט, ב). לדוגמה, הגמרא אומרת (סנהדרין קז ע"א) שהנושא יפת תואר, אף שהדבר מותר, סופו להוליד בן סורר ומורה.

בכל התלמוד בבלי והירושלמי לא מצאנו חכם הנשוי ליותר מאישה אחת. גם בתנ"ך, אף שהיה ריבוי נשים אצל אבותינו, אלו היו יוצאים מן הכלל ומצבים של בדיעבד. אברהם רצה רק את שרה, אבל שרה רצתה שאברהם יקח את שפחתה הגר, כדי ש"אולי אבנה ממנה" (בראשית טז, ב); ורק אחרי מות שרה וגירוש הגר, נשא אישה אחרת, את קטורה; ולפי רש"י (בראשית כה, א), קטורה היא הגר. יעקב רצה רק את רחל, אבל בדיעבד קיבל קודם את לאה בהסכמת רחל וללא ידיעתו. את השפחות נתנו לו נשיו רק לאחר שהפסיקו ללדת, כדי שאלו 'יבנו' מהן. משה רבנו כנראה גירש את ציפורה לפני שהתחתן עם ה'כושית' (במדבר יב, א); ולפי תרגום יונתן (שם), ה'כושית' היא ציפורה עצמה. לאלקנה היו שתי נשים: חנה האהובה אבל עקרה, ופנינה שהינה פחות אהובה מחנה אבל היו לה בנים. למה לאדם להינשא לאישה שאינו אוהב אם יש לו כבר אישה אהובה? כנראה גם, חנה ביקשה מבעלה להינשא לאחרת כדי שהיא 'תיבנה' ממנה. והרי אלקנה אומר לחנה "הנה אנכי טוב לך מעשרה בנים" (שמואל א, א, ח), והוא בוודאי לא היה אומר זאת אילו נשא את פנינה ביוזמתו, ומכאן שהדבר היה ביוזמת חנה.

בכל המקרים הללו, המצב שהיתה יותר מאישה אחת הוליד צרות רבות ומרות.

מלך יוצא מן הכלל בעניין זה שהרי למלך יש הלכות מיוחדות; ולכן אין ראיה ממה שדוד ושלמה נשאו נשים רבות; אם כי גם אצלם הוליד ריבוי הנשים בעיות חמורות. יש להעיר, שאותיות 'מלך' ו'למך' הן זהות.

אפשר לסכם שגם אבותינו וגם חז"ל לא הרבו נשים אלא מנסיבות מיוחדות ולפי דרישת האישה הראשונה. וראה על כך: http://www.iritlaw.com/72909/הפוליגמיה-ומקומה-ביהדות-לדורותיה-