"בראשית ברא אלקים"

כבר חז"ל עמדו על כך שבמעשה בראשית נזכר שם "אלקים" ולא השם המפורש. ניתן להציע הסבר לשימוש בשם זה:

רש"י (ורבים אחרים מפרשני המקרא) מפרשים את הפסוק כך: 'בראשית בריאת שמים וארץ... כשהארץ הייתה תוהו ובוהו, רוח ה' ריחפה על פני המים'. מכאן שהמים קדמו לכל הברואים.

אבל במעשה בראשית לא מסופר על בריאת הים. השמטה זו עלולה חס וחלילה לגרום לטעות, כאילו הים קדם גם לה'. לכן חשוב היה לתורה לרמוז שאף שהים קדם לכל הברואים, בכל זאת ה' הוא בורא הים.

התורה רמזה זאת ע"י השימוש בשם "אלקים", מלה מורכבת משתי מילים: אל הים, כלומר, שהוא  אל-הים, בוראו של הים. אם כך, ניתן לקרוא את הפסוק כך: 'בראשית בריאת שמים וארץ, ברא ה' את הים...'.לחילופין, אפשר לקרוא כך: 'בראשית ברא אל (=ה'] (את) הים, את השמים ואת הארץ'. ואחר כך שם הבורא 'אל' הופך ל'אל-הים', על שם הדבר הראשון שברא: הים.

גם בהמשך הפרק, משתמשת התורה בשם "אלקים" דווקא. אפשר להסביר זאת ע"פ דברי  חז"ל (בראשית רבה פרשה כח, ב): "מתחילת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים". הרי המים אינם בעלי בחירה. אם הם משבחים את הקב"ה, זהו בהכרח מכוחו של הקב"ה, שלא כמו האדם, שהוא בעל בחירה, וכשהוא משבח את ה', הוא משבח מכוחו.

לכן בששת ימי הבריאה, כשרק המים משבחים את הקב"ה, משתמשים בשם אל-הים. ואילו בפרק ב, שבו הופך האדם לבעל בחירה, שם ה' נכתב בשם שאינו תלוי רק במים: ה' אלקים.

יש רמז לרעיון זה בדברי יונה (יונה א, ט): "ואת ה' אלקי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה". כלומר, ה' אלוקי השמים הוא האלקים "אשר עשה את הים", ולכן נקרא "אל-הים". ומעיין שהצירוף 'אל הים' מופיע ארבע פעמים בפרק א' בספר יונה: "וה' הטיל רוח גדולה אל הים" (פס' ד); "ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים" (פס' ה); "ויאמר אליהם שאוני והטילני אל הים" (פס' יב); "וישאו את יונה ויטלהו אל הים" (פס' טו).