"וידבר ה' אל משה לאמר, לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות, לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו, אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו, על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (במדבר כו, נב-נו). 'תניא, עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים. שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר "בין רב למעט". אמר רבי יהודה: סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל. ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר "אך בגורל". ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר "על פי הגורל". הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש, ואומר: זבולן עולה, תחום עכו עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו. וחוזר ומכוין ברוח הקדש, ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט. ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן. לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר "שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד". הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו, שנאמר "ואלה מחלקותם נאם ה'" (ב"ב קכב,א) כיצד למדו שמתחלק באורים ותומים מהפס' "על פי"?- מסביר הרשב"ם 'על פי - משמע על פי אורים ותומים'. אולם זה דחוק כאיך משמע מזה אורים ותומים?. התורה תמימה מביא שיש כניראה טעות בגירסה ויש לור את המקור שביר' (יומא ד,א) 'בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל, בגורלות באורים ותומים ובכספים. הדא הוא דכתיב "וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה" "גורל" אלו הגורלות, "לפני ה'" אלו אורים ותומים, "בין רב למעט" אלו הכספים'. לפי זה מובן מאד ש"לפני ה'” זה באורים ותומים (וכן נאמר בספרי [כו,נד] על פי ה'. מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש'). אולם לכאורה אין זה הפס' שבבבלי ע"פ גרסתנו, ועוד שאם אין לזה מקור בתורה מניין ליהושע לעשות כך?- לכן ניראה שבאמת הראיה מהתורה היא מ"על פי הגורל", שלכאורה כיון שנאמר "אך בגורל יחלק את הארץ" וגו' לשם מה צריך לחזור ולומר "ע"פ הגורל תחלק", הרי זה כבר נאמר?- מכאן למדו שבא להדגיש שהחלוקה תהיה ע"פ הגורל, למעט משהו אחר שנעשה שלא הוא המחלק, וזהו האורים ותומים שקובע מה של מי, ובכ"ז לא הוא הקובע לחלוקה אלא הגורל שבא אחריו, ולכן הוא המחלק בפועל. שלמדו שיש משהו שדומה למחלק, ומה זה יכול להיות?- למדו מסברא שזהו האורים ותומים שמגלים את המציאות. או ברמז "על פי" שיש קשר לפי ה' שזהו רמז לאורים ותומים (אע"פ שעיקר הפס' מדבר בגורל). או שלמדו (מהחזרה של החלוקה בגורל) שהגורל היה מכריז את העולים בו, ודבר זה ודאי שאינו מכח הגורל שהוא דומם, אלא האורים ותומים נותנים כח של הכרזה של רוה"ק, מימלא מוכח שיש צד של חלוקב באורים ותומים. זהו כניראה דברי רש"י שמסביר: '..לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה ע"פ רוח הקודש. כמו שמפורש אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוה"ק: אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו בתוכו ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפורש לו. והגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנא' ע"פ הגורל' (כו,נד). מדוע בכלל צריך גם גורל וגם או"ת?- בפשטות העיקר הוא הגורל, והאו"ת מוכיח שזה אמת. אולם ניראה שיש בזה עוד עניין, שמצד אחד א"י היא במעלה כעין עוה"ב (ולכן יש בה שמיטה שכעין שבת שמעין עוה"ב. ועצם קדושתה כעין עוה”ב) ולכן יש צורך בחיבור ישיר לה' במעלה ראויה, וזהו או"ת שהם כמפי ה', כעין לעתיד לבא שה' בעצמו יחלק כראוי באמת לא"י. אולם כיון שזה כיום, שאנו קשורים לגשמי הנמוך, שקרוב לחטא, לא ראוי למעלה כ"ך גבוהה כזו, ולכן בגורל שזה כמעשה גשמי כביכול. וזהו עומק דברי הגמ' 'ת"ר, "נא" אין נא אלא לשון בקשה. בשעה שאמר הקב"ה ליהושע: חטא ישראל. אמר לפניו: רבש"ע מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני לך? הפל גורלות. הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר "אך בגורל יחלק את הארץ"' (סנהדרין מג,ב). שפשוטו הוא שהביא זאת כדי שלא יזלזלו בגללו. אולם ניראה שיש כאן רמז שהגורלות הם כעין הקשור בעניין חטא, כמו אצל עכן, ולכן אצלו שנפלו בכיבוש הארץ בגלל חטאו, מרומז אצלו עניין הגורלות. גם למצוא שזה הוא (שגרם לפגיעה בכיבוש א"י) וגם שלא מכח מה שקורה בקשר לחטאו יזלזלו בגורלות הארץ, לומר שבעומק עניין הגורלות קשורים לחטא (שפוגם בחיבורנו עם הקדושה והארץ, כמו שבא לגילוי אצל עכן, שלכן ככה ה' אמר ליהושע לגלותו כדי לתקן את הפגם שמונע מחיבור-כיבוש הארץ). וכך גם ביר' העניין של החלוקה בגורל ואו"ת מובא לאחר הבאת המעשים ביוה"כ בבחירת השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל. כך ניראה שהגורל כעין מחבר אותנו עם קדושת א"י המכפרת, ע"י שגורם כפרה על הצד התחתון, באומרו שהוא מקושר לדבר ה' באו"ת, ולכן הגורל צווח מכח האו"ת. שזוהי מעלתה של א"י שגם הצדדים הגשמיים שבה מתקדשים בקדושה עליונה, מכח החיבור לה', ולכן הוא כעין עוה"ב בזה, שכל הגשמי יהיה קדוש לה'. וזו החשיבות של בנ"י בא"י, שבה אנו מחוברים לתורה וקדושה ומעלים ומקדשים את הגשמי כולו, וכך בגורלות כמו שאין לנו בחירה אלא מה שמתגלגל בעולם הגשמי, אולם בעצם זה מחובר ונעשה ע"י ה' בכח האו"ת, שהכל מקושר לה'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.