יהושע התהלך בענוה ולא הלך בעצת מרגלים לכך חל עליו שם י-ה 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע' (יג טז): פירש רש"י מחז"ל (סוטה לד:) 'התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים'. ומדבריהם נראה שהיה כאן ב' עניינים, א. שמשה פעל ע"י ב' אותיות י-ה שבשמו של יהושע, ב. שהתפלל עליו 'י-ה יושיעך מעצת מרגלים'. מה דמשמע מדבריהם שדוקא ע"י ב' האותיות של שמו יתברך היה יכול לפעול עבור יהושע, קשה מפני מה לא היה די ע"י אות אחת משמו יתברך. ועוד צריך להבין מפני מה הוצרך לב' הדברים גם הוספת אותיות משמו של הקב"ה על שמו, וגם להתפלל עבורו ולא היה די באחת מהם. ונראה לתרץ עפ"י דברי הזוהר הקדוש (ח"ג קנח.) שמבאר את מה שכתוב על המרגלים 'כולם אנשים' שהיו אנשים חשובים, זכאים, וראשי מנהיגי ישראל, אך כל דיבורם בגנות ארץ ישראל היה משום שנתכוונו לדאוג לעצמם, כי ידעו שבארץ ישראל יהיה דרך ועבודת השם באופן שונה ממה שבמדבר, והם הבינו ששם הם לא יהיו המנהיגים, לכן לא רצו שבני ישראל יכנסו לארץ ישראל, ועל ידי שישראל ישארו במדבר, ימשיכו הם להיות המנהיגים. והנה כתבו המקובלים (כתבי האר"י שער רוה"ק ז) דשם י-ה אינו שורה על בעלי גאוה, ורמז לכך שגאוה בגימט' י-ה, והיינו שמדה מגונה זו זאת מתנגדת לשם הקדוש הזה [עפ"י הכלל שזה לעומת זה עשה האלוקים], והיות ועיקר חטאם היה בגלל גאוותם שפחדו שיקחו מהם את הנשיאות, לכך לרמז על ענין זה הוסיף משה ליהושע את האות יו"ד על שמו כדי שזה יצטרף עם האות ה"א שבשמו מכבר, ויחדו ייעשה שם י-ה, ועל כך אמר לו י-ה יושיעך וכו' היינו שאמר לו שהוא ראוי שהקב"ה יושיעו היות והוא עניו, ורמז לו דבר זה בכך שהוסיף והחיל על שמו את השם י-ה שאינו שורה על בעלי גאוה. [ובכך מתיישב שלא היה די סתם להוסיף אות משמו יתברך, כי בדקדוק נתכוון לב' אותיות אלו שמשמו יתברך שאינה שורה על מי שהוא בעל גאוה ולרמז עלכך שיהושע הוא עניו] ואכן לא היה זה תפילה ממש, אלא נראית כתפילה, והיה בזה משום טענה כלפי שמיא לקבוע שמוכרחים משמים לסייע בעדו שלא ימשך אחריהם וישרה ה' עליו לשומרו היות והוא עניו. [ולא היה בזה ב' דברים, הוספת שמו יתברך על שמו ותפילה, אלא ענין אחד וכמו שנתבאר]. ובזה מובן מדוע הוסיף רק על יהושע ולא על כָ לֵ ב, היות ואת יהושע הכיר וידע בו שהוא עניו, ואמר שראוי הוא שיחול שם י-ה עליו ובכך להינצל מעצתם מה שאין כן כָ לֵ ב שמשה לא הכירו כל כך.