תובנות בתורה – פרשת שלח לך

יג,ב: איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו: תובנה: כדי להקנות תוקף להחלטה חשובה, יש להתייעץ עם כל הגורמים הקשורים להחלטה זאת. משה יכול היה ללכת בעצמו או לשלוח אדם אחד או שניים או שלושה למשימת הריגול (כפי ששלח יהושע ליריחו), ובכל זאת העדיף להסתכן ולשלוח קבוצה גדולה, וזאת כדי להרחיב את ההסכמה הציבורית למסקנות העתידות.

יג,כג: ויבואו עד נחל אשכול: תובנה: התורה מציינת שמות מקומות על שם מאורע חשוב שקרה או שיקרה שם, ולא בשמם המוכר בהווה. השם ל'נחל אשכול' ניתן רק אחרי שכרתו בו את האשכול הענק (פסוק כ"ד), וכבר כשבאו לשם המקום מצוין בתורה כ'נחל אשכול'. כן הדבר בעניין בבל (בראשית יא,ט), בארות יצחק (בראשית כ"ו), פניאל (בראשית לב,לא), בית אל (בראשית לה,טו), מסה ומריבה (שמות יז,ז) ובמקומות רבים נוספים. יש מקומות ששמם הקודם השתנה עקב המאורע החשוב, כגון אבל מצרים (שהיה קודם 'גורן האטד'; בראשית נ,יא). כאשר התורה מציינת שוב את 'נחל אשכול' היא אינה מסבירה יותר מה מקור השם (במדבר לב,ט; דברים א,כד).

יג,לג: ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם: תובנה: יש לדבוק באמת לפי מחשבתנו, ולא לעשות חשבונות של אחרים, מה יגידו ומה יחשבו. המרגלים ודאי לא שוחחו עם הנפילים, שהרי היו במשימה חשאית, ולא ידעו מה הנפילים חושבים עליהם. המחשבה כי 'וכן היינו בעיניהם' היא זאת שגרמה להם לפחד ולהפחיד את העם, שמא לא תהיה אפשרות לנצח את יושבי הארץ, מחשבה שהובילה לחטא גדול, ובעקבותיו לחוסר אמונה בה' (יד,ג-י), ולעונש גדול (פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר--דֶּרֶךְ יַם-סוּף; יד,כה).

יד,יא: עד אנה ינאצוני העם הזה, ועד אנא לא יאמינו בי: תובנה: חוסר אמון וחוסר הכרת הטוב, כמוהם כנאצה. לא מצאנו שהעם ניאץ וקילל את ה', ובכל זאת ה' רואה זאת כנאצה. ה' מכיר בעיוורון של העם מלקבל את ה"אותות אשר עשיתי בקרבו" ומלהאמין בו בעקבות כך, ורואה אותם כמנאצים.

יד,כח: כאשר דברתם באוזני, כן אעשה לכם: תובנה: יש להיזהר בדיבור רע על עצמנו, שמא נגרום לנו רע, בבחינת "ברית כרותה לשפתיים". העם בקש: לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ (פסוק ב'), וה' העניש: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה (פסוק כ"ט). וכן אמר העם: וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת (פסוק ג'), וה' מעניש: אִם-אַתֶּם, תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ (פסוק ל').