פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח) "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט) "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

סְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת עֻקְצִין

ויש לברר:

א. מדוע דברים אלו נבחרו לסיום הש"ס?

ב. מה הקשר בין שני מאמרים אלו?

ג. מדוע מודגש שהקב"ה ינחיל את העולמות "לכל צדיק וצדיק, מה העניין ב-310 עולמות?

ד. מה הקשר בין סיום הש"ס לתחילתו?

א.

- כשמגיעים לסיום הלימוד יש להדגיש שתלמיד חכמים אוהבים זה את זה ומרבים שלום בעולם, ויש מקום לכל אחד מהלומדים שישמיע את דבריו לשם שמים. וכן מבאר התוי"ט: "בין האוסר ובין המתיר הגם ששניהם היו חולקים, הואיל וכוונתם לשם שמים, אוהבי השם הם".

- בסיום ש"ס, יש מקום לברר את זכותו של כל לומד ולומד, וכן מסביר המהרש"א: "לאחר שהתנא סדר כל המשניות קאמר שבזכות לימוד זה הקב"ה ינחיל ללומד ש"י עולמות".

 ב.

- לימוד המשניות רצוף במחלוקות. הללו אוסרים והללו מתירים. הללו מטהרים והללו מטמאים. הללו מחייבים והללו מזכים. לצדיק זה, וגם לצדיק החולק עליו יש שכר, מכל שפעולתם נעשית מתוך אהבת השם ובשלום.

- צדיקים זוכים לנחול עולמות רק אם יש שלום ביניהם. לפי שאין האדם זוכה לעולם הבא עד שיקיים כל התרי"ג מצוות מצות, רמ"ח מצות עשה, נגד רמ"ח אבריו, ושס"ה לא תעשה, נגד שס"ה גידים. ולכן המבטל מצוה אחת או עובר עבירה אחת הוא פוגם ומחסר את אותו האיבר מנשמתו שכלול גם כן רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים, והוא בעל מום ולא ירצה. ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אך היות וכל ישראל כאיש אחד, לכן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שכל אחד מהם זוכה במצווה שעושה חברו. וכל זה רק אם יש שלום ביניהם, שאז הם כאיש אחד. אך אם חלילה מחלוקת בליבם, אזי נשאר כל אחד בעל מום מחמת חסרונו במצוות (זרע יצחק, ר' יצחק חיות זצ"ל).

 ג.

- המפרשים מסבירים שכת"ר (620) מכוון לכתר העליון, והוא מניין מצוותיה של תורה (613) עם שבע מצוות דרבנן, או תרי"ג מצוות עם שבע מצוות בני נח, והוא מניין אותיות עשרת הדיברות.

כפי שהובא יש מקום לכל צדיק וצדיק, בין מקרב התנאים ובין מקרב הלומדים את תורתם, הגם שדעתם חלוקה. וכל אדם צריך להחזיק עצמו רק כחצי, שימצא את שלמותו רק ע"י חברו, כעניין מחצית השקל. ולכן כל צדיק זוכה לש"י עולמות, שכן ש"י (310) הוא מחצית של כת"ר (620). (תורתחיים, ספר המאמרים ועוד). ועוד יש לומר שהאדם שלם ונעשה אדם במלואו וטובו לשמור ולעשות את מצוות ה' רק כשהוא איש ואשה. ולכן הם יורשים יחד את כת"ר העולמות, כך שכל צדיק (איש) וצדיק (אשה) מקבל י"ש עולמות בשווה. לומר שהנשים והאנשים שניהם שווים בקבלת שכר הנמשך מכת"ר אותיות עשרת הדיברות (תורת חיים על הש"ס, הובא בצרור החיים לרב אברהם מנדל פרידלנד).

- ישנם 31 נתיבות חכמה ידועים ועוד אחד נעלם "נתיב לא ידעו עיט". ואותם 31 נתיבות מתגלים בבינה ושם נכללות כל אחד מעשר, הם ש"י עולמות. והם מחולקים אח"כ בחסד וגבורה. או"ר (207) מימין, ומנח"ה (103) משמאל, ועג"ל שהוא שור מהשמאל. והענין כי האור הזה כלול מחסדים וגבורות (ר' יצחק אייזיק חבר, אפיקי ים נדרים ח:, ובדומה לכך כתב יערות דבש). ויש שכתבו על דרך זה, שש"י עולמות, הם עולמות המאחדים שמאל וימין.

- משנה אחרונה ויערות דבש ח"ב, דרוש ד - מבארים שש"י עולמות מתקבלות מרמ"ח מצוות עשה בתוספת חומש  מלגאו (248X1.25). שאם על מעילה משלמים קרן וחומש, כל שכן שמקבלים חומש כשכר למצוות.

- תוי"ט מבאר שבעבר ירשו ישראל רק 31 מלכים שהיו עשירית מאומות העולם, 7 מתוך 70. אך לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר", ויכבשו ישראל 310 מלכים, פי עשר מכיבושם בעבר. ובצרור החיים כותב על כך שניתן להבין בפשטות דברי התוי״ט הקושר את ש״י העולמות הרוחניים לעתיד לבוא עם כיבוש ארץ ישראל הגשמית, לפי שדווקא בארץ ישראל [כפשוטו ממש] יקבל כל צדיק וצדיק ש״י עולמות. והביא שם עיין בשם שערי ארץ ישראל שמעלת ארץ ישראל הגשמית היא למעלה מעלה מעולם האצילות. לפי שגם העולמות שלמעלה מאצילות נקראים עדיין בשם עולמות מלשון העלם והסתר,  כלומר, שהם מציאות ודבר נוסף על א״ס בעצמו. מה שאין כן ארץ ישראל הגשמית היא עצמות ממש״. ועיין עוד בצרור החיים.

- כל מצווה יוצרת מלאך, סניגור אחד. על מניין 620 המלאכים שנוצרו מהמצוות הוסיף ה' לישראל שליש לנדוניה, כך שנוצרו ממצוות הצדיק 960 מלאכים. והיות וכל מלאך ממלא שליש עולם, נמצא שיש 310 עולמות לכל צדיק (930/3) (הדרת מרדכי). בדרך דומה מביא הרב צדוק הכהן מלובלין (ליקוטים) בשם הגר"א שיש 613 מצוות של תורה, ו-317 מצוות מדרבנן בתלמוד, שמסתכמים ב-930, וכשמחלקים את מספר המלאכים לשלוש, מתקבלת תוצאה של 310 עולמות. בדרך קצת שונה מובא שאומנם כל מלאך ממלא שליש עולם, אך יש בעולם שליש יבשה, שליש ים ושליש מדבר, כך שדי לצדיק בשני מלאכים לרשת עולם הכולל ים ויבשה בלא המדבר. ולכן כת"ר מלאכים נחלקים לשנים - ומזכים את הצדיק בש"י עולמות (620/2).

ד. בעיון יעקב נעוץ סוף הש"ס בתחילתו. הש"ס מסיים בשלום ומתחיל בברכות, לרמז שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. לכן ברכת כהנים פותחת בברוך ומסיימת בשלום.

וברוך ה' שזיכנו להתחבר ולהשתלם יחד כל לומד תורת השם, לסיום משותף, לכבוד רבנו, לכבוד התורה ולומדיה, לכבוד אחדות החולקים לשם שמים, אחדות הימין והשמאל, אחדות החסד והגבורה, אחדות האיש והאשה, לכבוד מעלתה של ארץ ישראל וחשיבות כיבושה, ומתוך חיבור הברכה והשלום.

כנגד י"ש עולמות שנוחלים הצדיקים, שהם מציאות ממשית, מקבלים הרשעים רי"ק וקר"י (אור החיים ויקרא כו, טז). וברוך ה' ששם חלקנו מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות היגעים לריק.

הדרן עליך...