בס"ד

 לע"נ יצחק בן סניורו ,אריה בן שבתאי ,סניורו בת אסתראה ז"ל

"אם בחוקותי " – הכל תלוי רק בנו??

-------------------------------------

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו  ונתתי גשמיכם בעתם... ואם לא תשמרו"..

לכאורה מדובר כאן בשכר ועונש גרידא   רק בתחום הגשמי ...ומה עם התחום הרוחני ? האין אנחנו מצווים לשלב את הגשמי והרוחני?? איך זה שהתורה לא מזכירה זאת ,די תמוה!

ועוד שאמר הקב"ה " אם לא בריתי יומם ולילה  חוקות שמיים וארץ לא שמתי".

הפשט אומר שהקב"ה התנה עם השמיים והארץ שאם ישראל מקיימים את התורה אזי הם מתקיימים ומתברכים ,האם אפשר להסביר שלמעשה קיום העולם תלוי   בנו?

הרי נאמר, אם נקיים את מצוות הקב"ה אזי שמיים וארץ יתקימו כפשוטו , העולם יתקיים , ואם לא , שמיים וארץ לא יתקימו ואז חלילה גם העולם , ושוב מה עם התחום הרוחני  חיים רוחניים??

הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם , מה פירוש , הסתכל בתורה??

ועוד , התורה לפי המדרש היא מקור  הבריאה, זאת אומרת היא לא רק תנאי לקיום העולם אלא היא מהותו ועצמו של העולם על כל מכלוליו .

התורה היא לא תוכנית אדריכלית שעל פיה בוראים את העולם , אלא רעיון התורה  הוא, שממנה נמשכת הבריאה, זאת אומרת  שכל מה שהתורה מראה בכל אחד מפסוקיה ותוויה  הוא רעיון אלוקי והוא מופיע בעולם כולו בכל אחד מפרטיו הרבים , שכן התורה היא התוכן הפנימי של העולם שזו  מטרת הקב"ה .

בתחילת הפרשה מופיעה המילה "בחוקותי" מלשון חוק, חוקי התורה ניתנו לנו ע"י ה" יתברך במעמד לוחות הברית , הלוחות עצמן היו כידוע מאבנים ,  לא סתם אבנים, אלא המילים  וכל אות בפני עצמה היו חקוקים בעצמן ללא משהו שמחזיק אותם , לא כמו כתיבה על נייר שהמילים הם חלק ממנו, אלא חקיקה אחת , דבר אחד  , וזה מתאים לפתיחת הפרשה "אם בחוקותי תלכו" ישראל ואורייתא חד הם", התורה היא חלק בילתי נפרד מעם ישראל ומכל אחד מאתנו ,[ ערבות הדדית , מוכר??] כמו נשמה אחת , התורה היא למעשה חלק מנשמתינו , לכן חוקי התורה אמורים וחייבים להיות חקוקים בליבנו.

, אנו אמורים "לחיות" את התורה , כמו לדוגמא  האויר שאנו נושמים   או האוכל שאנו אוכלים , התורה צריכה להיות כל הזמן איתנו , בכל צעד,  נכון שבחיי היום יום קשה   לנו להבין ולקיים  אותה במלואה ולחיות אותה כל הזמן  וזה למרות הרצון  הברור שלנו , כאן אנו מגיעים לקושיה   שבה פתחנו  שהרי התורה אומרת "אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו" יש פה הרבה מתנות גשמיות ושוב, מה עם החלק הרוחני,שלכאורה לא מוזכר כלל, הרי לא יעלה על הדעת שאין כזה??.

הזכרנו קודם את הערבות ההדדית , בפרשת מצורע נאמר "כי תבוא אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" , הכלי יקר מפרש  כמו שאר הפרשנים שהאמוראים [גויים]הטמינו בבתים מטמוניות של זהב , וכדי להיטיב עם ישראל נתן הקב"ה נגע צרעת בבית  שאודות לו זכו בני הבית בזהב וגם זכו לתקן את דרכיהם[ לפחות מי שמדובר בו..] שכן נגע הצרעת היה על עניין  צרות העין ,שדרשו חזל, מהפ"ס "ובא אשר לו בבית " , האדם ששמר לעצמו את מה שיש לו ,ולא היה מהנה ועוזר לאחרים , וזה היה לו לנסיון , אם הוא יהנה  ממה שקיבל בעקבות הנגע גם לאחרים כי לא משלעצמו הוא נותן אלא מהקב"ה עצמו, "כי לי הכסף והזהב" ובנוסף הנגעים היו באים קודם על הבתים והבגדים ,על דבר דומם, "אין הקב"ה נוגע בנפשות תחילה", זה מקשר אותנו לערבות ההדדית  שאנו צריכים לדבוק בה ועם הפ"ס "אם בחוקותי תלכו", בלשון רבים!

 הערבות ההדדית אמורה להיות גם בינינו בני האדם וגם עם עצמנו עם נשמתינו , אם נקלקל אותה חלילה או להפך, נחייה אותה ע"י  קיום תורת  ה" יתברך.

כשאדם מקיים את התורה "ועשיתם אותם " הוא מחייה את עצמו , ולמעשה בורא את עצמו מחדש כל יום

"המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית " [ הערבות ההדדית בין השמיים והארץ לקב"ה ] כמובן מדובר על התחלת כל יום  בזריחתו אך בו בזמן גם האדם מתחדש ובורא את עצמו ע"י קיום ההודאה לקב"ה על נשמתו שהוא החייה .

הקב"ה בתחילת הפרשה פשוט "מתחנן" אלינו "אם בחוקותי תלכו", בבקשה לקיים את מצותיו למעננו

זה לא ציווי, זו פשוט בקשה  והבעת רצון ה" יתברך שנהיה עמלים בתורה , אבל משהו פה קצת קשה, הרי בהמשך הפרשה נאמר "ואת מצוותי תשמרו" אז מה קורה פה? מה פירוש "אם בחוקותי תלכו" ? המדרש מפרש שהכוונה ללימוד התורה , שבה מתחיל שורש כל חיינו ,ואם חלילה לא נתמיד בכך , תתחיל ההתדרדרות בחיינו .

בסוף הפרשה נאמר" וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור ואת הארץ אזכור ",לא היה אמור להיות כתוב הפוך ?, אברהם יצחק ויעקב?.

המדרש מפרש שסדר האבות מוזכר הפוך כדי להודיענו שזכותו של כל אחד מהאבות די לו להגן על בניו ואין צריכים למעשה לכל האבות גם יחד , ועוד  שהמילה "יעקוב" כתובה בפרשה ובעוד ארבע מקומות  בכתיב מלא [בחמישה מקומות סה"כ] ו"אליהו" בכתיב חסר בחמישה מקומות , יעקוב לקח אות משמו של אליהו[ אליה]  , ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו.

מדרש ויקרא רבה מפרש על סדר זכירת האבות  ההפוך "וזכרתי את בריתי יעקב ", "כה אמר ה" בוראך יעקב ויוצרך ישראל," רבי פנחס בשם רבי ראובן, אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי ,אומר לך מי בראך ומי יצרך,יעקב בראך ויעקב יצרך,ככתוב, "בוראך יעקב ויוצרך ישראל ,"כלומר יעקב בורא את עולם, נשים לב ללשון הפ"ס לא כתוב שיעקב וישראל מקיימים את העולם ע"י לימוד התורה שלהם ,אלא יעקב וישראל בוראים ומחדשים את העולם  ע"י קיום  התורה שהיא המציאות [שכן ליעקב לא היה פסול בבניו בניגוד לאברהם עם ישמעאל ויצחק עם עשו , למרות שאנו מצווים ללכת בדרכי שלשת האבות!].

השל"ה מפרש שיש תוכן רוחני בברכות התורה בפרשה , והוא מביא יסוד גדול  בלשון הקודש ,

לשון הקודש היא לא רק לשון ושפה להעברת ידיעות מאחד לשני, לשון הקודש היא קדושה כללית במהותה , לכל אות יש שם וכל שם של אות מביע את התוכן הפנימי של אותה  מילה, שכמה אותיות מתחברות  למילה, יש לזה משמעות כללית  , כל לשון הקודש היא קדושה , כל השימוש בלשון הקודש הוא בהשאלה, לדוגמא ,אנו קוראים לרגל של שולחן "רגל" והרי ברור שהוא לא הולך , או לידית של הספל "אוזן" ,מה היא שומעת?? ברור שלא ,כשאנו אומרים את כל המילים הללו [ ועוד כמובן]אנו חושבים שהם מושאלות מאברי אדם , שכן פירושם של  המילים המושאלות הוא כוח עליון, שהנביא אומר ,"היתה עלי יד ה", ברור שהקב"ה לא הניח עליו יד ...שהרי אינו דמות הגוף ואינו גוף.

, לא דיברה התורה אלא כלשון בני אדם אלא כדי "לסבר" את האוזן שנבין מה שנוכל להבין.

 לכן גם המילים "ונתתי גשמיכם בעתם," היא השאלה שכן אנו משאילים את הביטוי "גשם " לברכה שיורדת מהשמיים ומגיעה לאדמה, השמיים הם הכוח המשפיע והנותן, והארץ היא הגורם המושפע, המקבל, העונה לשמיים בחזרה  ע"י נתינת שפע ויבול לנו האדם ,[בדומה לקשר בין חתן וכלה..] וזה מתקשר לברית של הקב"ה עם השמיים והארץ,בתחילת המאמר אנו מבורכים בשפע גשמי, כך גם לגבי לימוד התורה שאנו לומדים  והוא עובר מרב לתלמיד ,ומגיע  עד כסא הכבוד , לקב"ה עצמו , שכן בכל מקום "אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".

הקב"ה נמצא בכל מקום , בין אם נרצה ובין אם לא ,ועוד, לשון הקודש , משמעותה ממש כמו  שמה "קודש", כל מילה היא מלאה בקדושה , כל לימוד תורה ודיבור נכון ומועיל  ולצורך האדם , מביא שפע רוחני ישירות מה" יתברך , הריצ"ה אומר שבכל מקום שהאדם מזכיר את שמו של הקב"ה  ,או לומד תורה , הקב"ה מדבר ממש מגרונו! "פה אל פה אדבר בו" .

 לכן המשמעות של " אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ,.... ועשיתם אותם"  היא שע"י קיום המצוות  ולימוד התורה בלשון הקודש ושימוש בשפה נקייה ,אנו כאמור  מורידים את הקב"ה ישירות אלינו ונעשים כאחד! וכך מגלים את המקור האלוקי .

בהמשך הפרשה מופיעות הקללות  , חז"ל אומרים שתקנו לקרוא  בפרשת  התוכחות כדי להראות את אהבת הקב"ה אלינו "ואת אשר יאהב יוכיח",מתוך רצונו של הקב"ה שנלך בדרכיו, הוא מוכיח אותנו ,שכן אם  לא היה אכפת לו , [חלילה]  לא היה עושה זאת, ועוד שכתוב "ואם באלה לא תוסרו לי ,והלכתי עמכם אף אני  בקרי " יש כאן רמז שהקב"ה הולך איתנו גם בעת צרות  [ לא עלינו], ולמרות הכל ,

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים  לכלותם" , המדרש  דורש" לכלותם – לכלתם" ,

"הכלה" זוהי השכינה שהולכת עמנו בכל מקום ומצב.

הברכות והקללות באות בסיום ספר ויקרא לפני ספר במדבר והכניסה לארץ, כדי שנזכור את טובו של הקב"ה ואת יעודנו שלנו אנחנו כיהודים,  לחיות את התורה פשוטו כמשמעו  , ולזכור שבכך אנו מורידים את קדושת ה" יתברך אלינו,  וכך גם מתקשר עניין הערבות ההדדית , שכן אנו  ו-ה",יתברך למעשה יחידה אחת  , רק אנו צריכים לזכור זאת בכל שלב ופעולה בחיינו  וכך לחבר את התחום הגשמי עם הרוחני , שכן גם אם זה לא נראה כך, בתחום הגשמי מסתתרת רוחניות, שכן הכל למעשה של  הקב"ה, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" ובמיוחד בעיצומם של ימי ספירת העומר  עלינו לזכור זאת  , "שכן  "נשמה שנתתה בי טהורה היא"   ונזכה ע"י כך לביאת גואלנו במהרה , אמן