"ויקהל
משה את-כל-עדת
בני ישראל ויאמר אלהם,
אלה הדברים אשר-צוה
י-הוה לעשת אתם"
"אשר
צוה י-הוה
לעשות"
ראשי תיבות "אציל",
לשון "אצולה"
ו"עולם
האצילות",
בחינת "אשר
ציווה", בחינת
"אשרי
העם שככה לו, אשרי
העם שה' א-להיו",
היינו שעל ידי זה מקרב
הצדיק את ה"רחוקים",
על ידי שמגלה להם גודל מעלת
נשמתם וזכות וצחות נפשם,
שנאצלו מתחת כיסא הכבוד,
והם חלק א-לוה
ממעל. כפי
שמלמד רבינו בתורה רפ"ב
– "אזמרה
לאלוהי בעדי"
שעיקר התחזקות האדם באה
מהשמחה בנקודות הטובות הם מצוות ה'
שזכה וזוכה לקיים,
לכן "אלה
הדברים
אשר
צוה"
סופי תיבת "הרמה"
שעל ידי שמסתכל על הטוב,
על המצוות שמקיים בעצמו
ושמקיים חברו,
מתרומם מקטנות לגדלות,
ומתקיים "עוד
מעט ואין רשע,
התבוננת על מקומו ואיננו"
(כמוסבר בליקוטי מוהר"ן,
שם).