הפרשנים דנים בשאלה, מדוע במשך כל זמן שהותו במצרים, אין יוסף מגלה לאביו את מקום הימצאו ואפילו לא את העובדה שהוא חי?

רמב"ן כאן (מב, ט) מסביר שיוסף נמנע מכך כדי שחלומותיו יתגשמו. יש להסביר את דבריו, שהוא ידע מחלומותיו של פרעה שעתיד להיות רעב, ובעקבות העמדה הרמה שקיבל מפרעה, הבין שחלומותיו שלו אמורים להתגשם במצרים, ששם תגיע משפחתו. אבל הוא ידע שאילו היה עוזב את מצרים בשנות השובע, לא היה אחיו ואביו מאמינים לו שעתיד להיות רעב ושהוא זה שיחיה את משפחתו ושהם יהיו כפופים אליו כפי שחלם בחלומו, ואם כן לא יצליח להגשים את החלומות. לכן היה צורך לחכות עד לשנות הרעב, ורק אז לחשוף את עצמו לפני אחיו ואביו, שהרי אז המציאות כבר הייתה ברורה.

יש להוסיף, שמעמדו של יוסף בעיני המצרים לא היה איתן בשנות השובע, שכן יש להניח שחלקם לא האמינו שיגיע רעב כבד, וחשבו שמצרים אינה זקוקה ליוסף. לכן אילו היה עוזב את מצרים אז, ייתכן שלא היו מאפשרים לו לחזור למעמדו הרם. רק בשנות הרעב ראו איך התגשמה פרשנותו לחלום פרעה, ושצדק בדרך שהציע להתמודד עם הרעב. לאחר שעברו מספר שנות רעב והתבסס מעמדו האיתן, יכול היה להתקשר עם משפחתו, ולהישאר במעמדו.

הסבר אפשרי אחר לכך שיוסף לא יצר קשר עם משפחתו, הוא, שיוסף ידע שאם ייצור קשר, יצטרך לספר ליעקב שהאחים מכרו אותו, וחשש שיעקב יכעס על אחיו, ואולי אף ידון אותם למוות על מכירתו (וחשש שיעקב יעניש אותם גם אם יוסף יבקש שלא יענישם). בצדקותו, הוא החליט להתנתק ממשפחתו לעולם, ובלבד שאחיו לא ייענשו. ואכן, היה זו צדקות גדולה מצדו: לא רק שלא נקם בהם בפועל על מה שעשו לו (והרי במעמדו היה יכול להרגם כשבאו למצרים), אלא אף נמנע מדבר שהיה עלול לסכן אותם. והסיבה לכך היא שהוא ראה את יד ה' בכל מה שקרה, כמו שאמר "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם" (מח, ה).

רק כשהאחים ירדו למצרים, ובמאבקם למען בנימין הראו שחזרו בתשובה על מכירת יוסף, לא חשש להודיע ליעקב, מפני שידע שעכשו שחזרו בתשובה, יעקב לא יעניש אותם.