"אשר ימצא אתו מעבדיך ומת" (מד, ט)

יש הקבלה מעניינית בין מעשה הגביע ומעשה התרפים שגנבה רחל מאביה לבן. כמו התרפים, גם הגביע שימש לכישוף, כפי שיוסף אומר עליו: "כי ינחש בו איש אשר כמוני" (מד, טו), ועבדיו אמרו: "והוא נחש ינחש בו" (מד, ה), ורש"י (מג, לג) כתב, שכשהושיב יוסף את האחים לסעודה אצלו, הכה בגביע וקרא את השמות של כולם לפי גילם, כאילו שהגביע מודיע לו נסתרות.

ועוד: שם יעקב אמר ללבן: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך" (לא, לב). ואכן, רש"י (שם) אומר שבגלל קללה זו, מתה רחל בלידת בנימין. בדומה, כשעבדי יוסף באים לתפוס את הגביע, אומרים האחים: "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת". הכוונה היא בעצם לבנימין.

והמדרש (בראשית רבה צב, ח)  אומר שגם האחים חיברו בין שני המעשים, וקראו לבנימין "גנב בר גנבתא".

נראה שיוסף הרגיש בהקבלה בין דברי האחים "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת" לבין דברי יעקב, וחשש שבנימין עלול למות כתוצאה מכך כמו שרחל מתה כתוצאה מדברי יעקב. לכן הוא מתקן את דבריהם מיד ואומר "גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים".

אפשר להסביר בכך מדוע אמר "כדבריכם כן הוא", בעוד שהוא בעצם חולק על דבריהם: אילו אמר "לא כדבריכם, אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד" וכו', היו קיימות שתי גירסאות, והדיבור של האחים היה נשאר בתוקפו. דווקא בכך שלא אמר "לא", הוא שומט מדברי האחים את כוחם, בכך שהוא משעבד את דבריהם לגירסה שלו, וע"י כך הוא מבטל את הסכנה לבנימין מדברי האחים.