הגמרא אומרת על כך: "רֶמֶז רָמַז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר: 'ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת' וגו'" (מגילה טז ע"ב).

אפשר להבין את דברי הגמרא על רקע ההקבלות הרבות בין מעשה יוסף במצרים לבין מגילת אסתר.

א. המגילה מתרחשת בתחילת גלות בבל, ומעשה יוסף מתחיל את גלות מצרים.

ב. בשני המקומות, ההשגחה פעלה כאילו בדרך הטבע. במגילת אסתר פועל ה' בנסתר, כרמוז בפסוק "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד, יד). וכן הגמרא (חולין קלט ע"ב) אומרת: "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר'  (דברים לא, יח)", כלומר, הסתרת פנים. וכן שם ה' אינו מוזכר במגילת אסתר.

גם במעשה יוסף, ה' פעל בצורה נסתרת. הוא לא דיבר ישירות ליוסף, ולא עשה ניסים גלויים, ובכל זאת יוסף אומר לאחיו: "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם... וישלחני אלקים לפניכם... לא אתם שלחתם אֹתי הֵנה, כי האלקים" (מה, ה-ח). ועוד: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטֹבה" (נ, כ).

עם זאת, יוסף מזכיר את ה' בעצמו כמה פעמים: לאשת פוטיפר "וחטאתי לאלקים" (לט, ט), לשר המשקים ולשר האופים "לאלקים פתרונים" (מ, ח), ולפרעה  "אלקים יענה את שלום פרעה" (מא, טז), וכן "אשר האלקים עושה הגיד לפרעה" (מא, כה); וכאמור, לאחר גילוי "הסוף הטוב", מה שהוא אומר לאחים. גם במגילה, מרדכי עירב את ההשגחה בנעשה פעמיים, אמנם בלי הזכרת שם ה': פעם אחת כשהוא גוזר צום ותפילה, ופעם שנייה כשהוא אומר: "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד, יד).

ג. בשני המקומות, בני ישראל מביאים על עצמם את הגלות, כשבהתחלה הם יושבים ואוכלים מתוך שאננות. במעשה יוסף, לאחר שהאחים השליכו את יוסף לבור, כתוב: "וישבו לאכל לחם" (בראשית לז, כה).

ובמגילה כתוב: "עשה משתה לכל שריו ועבדיו" (אסתר א, ג), והגמרא אומרת (מגילה יב ע"א) שהאוכל והשתייה הוגשו בכלים שנשדדו מבית המקדש, והיהודים נענשו על אכילה זו.

ד. בשני המקומות, המלך נקלע לבעיה ושואל את יועציו:

אצל יוסף כתוב: "וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם..." (בראשית מא, ח). ובמגילה כתוב: "ויאמר המלך לחכמים... כדת מה לעשות" (אסתר א יג-טו).

ה. עקב העצה שניתנת, יהודי מגיע להיות משנה למלך:

במעשה יוסף כתוב: "ויאמר פרעה אל יוסף... רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מא, לט-מ). ובמגילה כתוב: "כי מרדכי היהודי משנה למלך" (אסתר י, ג).

ו. בגלל יהודי זה, היהודים ניצולים ממוות. במקרה של יוסף, הם ניצולים מרעב, ובמקרה של מרדכי, הם ניצולים מגזירת המן.

ז. אחיו של יוסף שנאו אותו וקנאו בו. גם מרדכי לא היה אהוב על כולם, כמו שכתוב: "ורצוי לרב אחיו", ודרשו בגמרא: "לרוב אחיו - ולא לכל אחיו" (מגילה טז ע"ב).

ח. בשני המקומות, היהודי שעוזר למלך (אצל יוסף - בעצה טובה, אצל מרדכי - בהצלת חייו) מקבל כבוד מהמלך:

ביוסף כתוב: "וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו, וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא, מב-מג).

ובמגילה כתוב: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו, ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכבהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, ח-ט).

ט. לשון יוסף בעצתו לפרעה היא: "יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ" (בראשית מא, לד). ולשון דומה יש בעצת נערי המלך לאחשורוש: "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו" (אסתר ב, ג).

י. אצל פוטיפר כתוב "וימצא יוסף חן בעיניו" (בראשית לט, ד), וכן אצל שר בית הסוהר: "ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר" (לט, כא). ובמקביל, נאמר על אסתר: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" (אסתר ב, טו), וכן כלפי אחשורוש: "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות" (ב, יז).

יא. עקב מכירת יוסף נאמר: "ויקרע יעקב שמלתיו וישם פוטיפר שק במתניו ויתאבל... וימאן להתנחם" (בראשית לז, לד-לה).

ובמקביל, כתוב במגילה: "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר... ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל" (אסתר ד, א-ד).

יב. ירידת יוסף למצרים היתה התחלה של שהייה ארוכה של היהודים בגלותם הראשונה. יוסף סידר תנאים טובים ליהודים, והם נשארו שם יותר מדי זמן.

גם מרדכי הגיע למלכות וסידר תנאים טובים ליהודים, והם שהו שם יותר מדי זמן ולא חזרו כולם לבנות את המקדש בסוף הגלות, ונשארו בגולה.

יג. גם אסתר וגם יוסף נלקחו בעל כורחם לבירת המדינה השולטת.

יד. גם אסתר וגם יוסף שמרו בסוד על מקורם היהודי.

טו. שר המשקים ושר האופים היו גורם להגעת יוסף אל פרעה. במקביל, בגתן ותרש היו הגורם למרדכי להיכנס לאחשורוש.

טז. בשני המקומות, מי שקורא את תחילת הסיפור אינו יכול לדעת איך יסתיים המעשה, ורק בסוף, כשרואים לאן הובילו הדברים, רואים שהכל נעשה על פי השגחה.